לפני שעות לא רבות חזרתי מהמקום בו עשיתי את החג, לא הייתי סגור עד הסוף מה עלי לעשות עם הגעתי הבייתה, אבל דבר אחד היה ברור לי - לפני שהולכים לישון, חייבים לאונן. עם או בלי פורנו כבר סוגיה אחרת, אבל לאונן - חייבים.
לא פעם ראשונה שגמלה בליבי החלטה כזו בחמישים יום האחרונים, אך הפעם היא הייתה ברורה וחד משמעית, ללא שום מקום לספקות.
כבר מערב חג, כל ההרהורים שעצרתי (ואולי בעצם אצרתי) בתקופה האחרונה הזדקפו בפרץ בעוז, ואני פשוט זרמתי איתם בהנאה. 
אתמול בלילה התעוררתי בבהלה לבדוק שלא גמרתי וראיתי שלא, אבל עכשיו הסתלקו להם כל מסיחי הדעת, והרגשתי שאני מוכן למלאכה.
כשנכנסתי למקלחת הוא כבר היה זקור ומוכן לכל משימה. לא ידעתי את נפשי, לעשות עכשיו כושר לא כ"כ מסתדר לי, התחילו להיכנס לי כל מיני הבלים שאם אפול זה רק ישקף לי את המצב שלי, ועוד פילסופים מרעים.
ואז חשבתי שאכתוב קצת בפורום, ורק המחשבה הזו לבדה מעט הרגיעה אותי. אז כתבתי. אני מנסה ללכת לישון עכשיו, אני מתחנן אל עצמי, תן לעצמך עוד לילה אחד, רק אחד, כדי להחליט אם אתה רוצה לפוצץ את העסק. מחר נלבן כבר את העניינים, תן לי רק לילה אחד.
לילה טוב לכולם. 

תודה גדולה על הכנות.
היא חשובה מאוד להחלמה שלך ושלנו.

מאחל לך הצלחה.
ואולי כדאי במקום להתחנן לעצמך לעוד יום אחד - להתחנן לאלוקים לעוד יום אחד.

שה' יהיה איתך, ושאתה תהיה איתו!

תודה לכולם,
מעדכן שהלילה עבר בנקיות ב"ה.
קשה להאמין עד כמה הכתיבה כאן שיחררה אצלי לחצים, למרות שלא כתבתי לכאורה שום תובנה או חידוש מיוחדים.
עצם האפשרות לעצור לרגע, לא לקבל את הנפילה הקרבה כגזרת גורל, להסתכל על עצמי ועל המחשבות שלי מבחוץ, ולהחליט שאני חושב כרגע על דברים אחרים.
לפחות לאתמול בלילה זה החזיק אותי. עדיין קשה.