לאחר 58 ימי נקיון, לראשונה מאז נרשמתי לאתר, אתמול בערב נפלתי. קודם לכן לא ספרתי (חשבתי שזה רק מזיק, עכשיו אני כבר לא יודע) אבל היו לי בעבר תקופות של כשיבעים יום. 
ככל שעברו הימים כבר פחות התרגשתי, פחות נלהבתי לעדכן את הטבלה, הפסקתי לצפות בפורטיפיי למרות שידעתי שזה עזר לי מאוד. כמה שניסיתי לברוח ממנה, הזחיחות השיגה אותי.
בערב חג שמחת תורה בצהריים, כבר התחלתי להרגיש שההרהורים, שאט אט נהפכו לאורחים מזדמנים, חוזרים שוב להיות בני בית. כבר לא היה לי כח לסלק אותם, פשוט זרמתי, חשבתי שאם אני עושה חג בישיבה, אני מוגן. 
מוצאי חג חזרתי הבייתה חם מאוד וחשבתי שאני הולך ליפול, כתבתי כאן פוסט שאיפשר לי ללכת לישון בלי לאונן, וכך היה.
ביום שלישי חזרתי לצבא, אצלי זה המגרש הביתי של התאווה, עדיין הייתי חם ולא הפסקתי להסתכל. כתבתי עוד פוסט, בעצם מעבר לכל המילים היפות והפילוסופיה, הסתתרה קריאה פשוטה: חברים, עזרו לי! אני על סף תהום!
אתמול בבוקר ראיתי פרסומת עם תמונה שלא הייתה אמורה להיות באתר דתי. לחצתי על הפרסומת מיד, ב"ה זה לא הוביל לשום מקום "מעניין" והמשכתי את היום.
וזה היה יום קשה, לא מצד התאווה, סתם יום לא מוצלח. דווקא מבחינת התאווה לאחר אותה פרסומת לא צץ מולי שום דבר, לא בפלאפון, לא במציאות, ואפילו לא במחשבה. אבל משום מה לא הצלחתי לעשות אתמול כלום. לא יודע האם ואיך זה קשור, אבל ידעתי בדיוק מה המשימות, ידעתי שאצטרך לתת דין וחשבון על היום הזה ושאין לי שום תירוצים, ובכל זאת פשוט לא עשיתי כלום, מרחתי את היום, אכלתי חטיפים, פיטפטתי עם אנשים. ואני לא אחד שאוהב לא לעשות כלום, וזה בהחלט עשה לי רע. 
סוף היום רק חיכיתי כבר שיהיה לי תירוץ טוב ליפול, איזה פיתוי עצום, וכמה שחיפשתי אותו הוא לא הגיע. אני יודע לפרוץ את החסימה אצלי בפלאפון, אבל בשלב זה החלטתי שאנסה לראות מה אני מוצא מבלי לפרוץ אותה, כמו שהייתי עושה לפני שידעתי לפרוץ. סה"כ לגטימי לא? מדי פעם צריך לבצע בדיקות תקופתיות לראות שהחסימה יעילה. (לא באמת, הכוונות שלי מראש היו למצוא וליפול בטעות). כל תמרורי האזהרה הופיעו ואת כולם סילקתי מהראש ביעילות, בדיוק כמו שקודם לכן סילקתי הרהורים. 
חצי שעה של חיפושים והעלתי חרס בידי. אבל אחרי החיפושים האלה כבר הייתי אדם אחר, כבר הוכחתי לעצמי שאני רק רוצה ליפול עכשיו, אז החלטתי לסיים את מסכת הצביעות ולפרוץ את החסימה. החל מקצת אחרי השעה שש בערב ועד קרוב לחצות צפיתי בפורנו ברציפות, ואז אוננתי. דילגתי על ערבית, על ארוחת ערב, על סדר ערב שאני נוהג ללמוד, ועוד כמה דברים. הפעם בשונה מפעמים קודמות המחשבה הייתה חדה וקיצונית , כלומר - 
לפני הגמירה, נהניתי מהצפייה בשלמות, לא היו לי שום נקיפות, שמחתי שהגיע כבר  היום המיוחל.
אחרי הגמירה - לא נותר שיור של הרהור. רק חרטה. 
כמובן שתמיד התאווה יורדת אחרי שגומרים, אבל בד"כ זה לא כזה חד אצלי, בד"כ לצפיה חודרות נקיפות (שמתבטאות לפעמים בלקלל את השחקנית איך היא עשתה לי את זה) ולחרטה חודרים הרהורים נוספים, הפעם זה היה חד ממש.
הבוקר עדכנתי את הטבלה, תרמתי את סכום הכסף שהתחייבתי לקופה הראשונה שנקראה בדרכי, החזרתי את החסימה ומחקתי טביעות אצבע דיגיטליות. ואז התפניתי לכתוב. 

יבוא יום ונבין  איך הנפילות בנו אותנו, הפכו אותנו למי שאנחנו, איך הם הכריחו אותנו ללמוד להתמודד,
לגלות לה' שאנחנו אוהבים אותו ומוכנים להקדיש בשבילו הרבה מעצמנו,
נפנים איך נפילה היא רק נפילה, משהו שחוץ מהפקת לקחים לא צריך התייחסות גדולה מידי, 
החיים יותר חזקים, הנשמה תמיד טהורה
ואנחנו? לפעמים בוחרים בגוף... זה לא אומר כלום עלינו.

בעזרת ה' ניפגש בהיכל התהילה מתישהו....

שכחתי לכתוב את הדבר, אולי הכי חשוב.
אני מודה על כל יום ויום מדהים בתקופת הנקיות הנפלאה  הזאת.
תודה לקב"ה שהביא אותי לכאן, והחזיק לי את היד לאורך כל הדרך. 
תודה לאתר המדהים הזה ולאנשים המדהימים שפה.
תודה גם לחברים והמשפחה  מהבית שעזרו מאוד, גם בלי לדעת על עצם ההתמודדות.
תודה. 

מזדהה איתך חבר
אני איפסתי אחרי כמעט חצי שנה.
אנחנו מתחילים יחד.

נפלתי גם אתמול. לא ראיתי את זה בא, אבל פשוט רגע לפני שנרדמתי התחלתי לאונן, כמו כמעט בכל השנה שקדמה למסע הנוכחי. כשהבנתי מה אני עושה כבר הייתי באמצע. 
חייב עזרה כדי לקום על הרגליים ולהתחיל שוב, לא רוצה לאונן גם היום.

איזה פעולות עשית כדי להיות נקי 242 יום?

לא הבנתי אם השאלה היא אלי, כי הייתי נקי 58 יום,  ולא המספר שכתבת.
בכל מקרה בעיקר כתיבה וקריאה בפורום, בהתחלה תכנית פורטיפיי (הפסקתי באיזה שהוא שלב ללא סיבה), הליכות, שמיעת מוזיקה , כתיבה לעצמי בנושאים שונים.

הסיבה הוא חוסר רצון. מכור שאומר "אני חייב להפסיק", לא יצליח.
מכור שאומר "אני רוצה להפסיק", יצליח.
הסוד הוא הרצון, והעבודה הוא לפתח ולהמשיך את הרצון.
כשאני מביא את הגוף לקבוצה, כשאני מתקשר לחברים, אני מפתח רצון.
לא עשיתי את כל זה בזמן החגים, והתוצאה הייתה שאיפסתי טבלה.
כשאני רוצה, אני יכול לעשות דברים שיחברו אותי לקב"ה, והוא ישאיר אותי נקי.
רצון לבד לא עזר לי, אבל ביחד עם הכלים המתאימים, כל מה שאני צריך הוא רצון.
אלוקים, תן לי רצון להיתחבר אילך, ולעשות כל מה שזה דורש.
אוהב

הרגע אוננתי שוב,
אני לא מבין את זה, הרי הייתי נקי כ"כ הרבה זמן לאחר תקופה רצופה של נפילות, אז מה קורה לי עכשיו? איך עוצרים את זה?

קודם כל טעיתי עם חבר אחר, לא משנה,
מזדהה מאוד איתך, אחרי נפילה אחרי תקופה ניקיון קשה לנו לעצור את עצמנו, אני באופן אישי אחרי נפילות הייתי נפגש ומבלה המון זמן עם חברים כדי לא להשתמש שוב,
תנסה ליצור קשר עם חברים ולצאת מעצמך,

אוהבים אותך חבר יקר!

קודם כל, חשוב ביותר שאתה ממשיך להגיע לכאן, ולא חותך לגמרי לכיוון התאווה.

זה שיש נפילה אחרי נפילה מאוד מובן. הנפילה מכאיבה לי, ואני מחפש לרפא את הכאב הזה. והדרך שאני מכיר לרפא כאב רגשי היא לצרוך תאווה. היא הפלסטר (הפלסתר) שלי...

לפני למעלה מעשור, בימי בין כסה לעשור, אני זוכר שלמדתי בספר "אורי וישעי" של הרב חרל"פ, ושם הוא כותב בדיוק על הנקודה הזו. הוא כותב שלפעמים אדם שחטא מרגיש רע עם מה שעשה, ועם הריחוק שזה גרם לו מה'. הוא מרגיש לא נוח במחיצתו של ה' ועם הרגשות הקשים שמתעוררים בו, ולכן הוא חוטא חטא נוסף, כדי להתרחק עוד יותר מה', וכדי לאטום עוד יותר את ליבו, כך שפחות ירגיש את האשמה והבושה. האמת שאין לי כוח להוציא את הספר כעת, לחפש ולצטט, אבל בע"ה עוד חזון למועד.

איך עוצרים את זה? בשבילי עזרה תכנית 12 הצעדים, ובעיקר החיבור לחברים אחרים שסובלים מאותה בעייה והחיבור לאלוקים באופן ייחודי שלא היה לי קודם - אלה שני דברים שקיבלתי בתכנית הזו (ויש עוד המון "מתנות" שקיבלתי בזכותה, בכל התחומים).

אתה יכול להרים טלפונים לחברים מחלימים מהאתר, או פשוט להחליט שאתה מגיע לקבוצת "שמור עיניך" ביום שלישי הקרוב. אשמח מאוד לפגוש אותך שם!

כאילו הגוף לוקח ריבית על הימים שהרעבתה אותו, ברגע שהשבעתה אותו הוא נזכר כמה הוא היה רעב.

תחשוב שגם בנפילות האלו אתה בונה את הרצון לתקופות הנקיון הבאות.

תרוץ הרבה (אמרו לי שזה מזרים את אותו חומר שמופרש בזמן ה"מעשה" )

ותכניס לעצמך טוב לראש, 
הפסדת רק כהחלטת להפסיק להילחם. 
במערכה אפשר להפסיד כוח,
זה לא עוצר את המלחמה!!!!!

בהצלחה גדולה, הלואי עליי להביא לה' יתברך 20 יום נקיים

יש לענ"ד דעתי שני סיבות לכך שכשנופלים קשה לקום.
1. בספר הגדול מדובר שמכור הוא אלרגי לסם שלו (זה גם מוכח מדעי היום, ומוכח ע"י פסיכיאטרים. ע"י האופן שהמכור משתמש בניורוטרנסמיטר (הורמון מוח) בשם דופמין (הורמון השכר של המוח)). מה שאומר שלא משנה כמה זמן אדם לא משתמש בסם שלו, ברגע שהוא יקבל אפילו שלא באשמתו טעימה קטנה של הסם, יתחיל גירוי ותשוקה חזקה לעוד. עם הנפילה הדלקנו את הגירוי הזה, ואנחנו רוצים עוד ועוד.
2. שאלה שמכור צריך לישאול את עצמו תמיד לדעתי, הוא האם אני נקי או יבש. "נקי" פירושו שיש לי קשר עם אלוקים שעכשיו אני לא צריך תאווה. אלוקים הוא זה שמשאיר אותי נקי. "יבש" פירושו אני מכריח את הכוח הרצון שלי שלא לעשות את ההתנהגות ההרסנית שעשיתי עד עכשיו. הבעיה עם זה שאין כאן באמת פיתרון להשתוקקות למין. אם מין עוזר לי להירגע, להתרכז או לחשוב. עכשיו אני יהיה אדם לא רגוע, לא מרוכז ולא חושב. ברור ב 100 אחוז שאני אפול, כי זה הדבר הנכון לעשות. אני חושב שזה עבירה יותר חמורה להתפוצץ על כולם, להיות עצוב ומדוכא, להיות כעסן (שיובילו לאין ספור עבירות), מאשר פשוט לאונן. וגם שזה פשוט לא כיף.
מי יתן והאלרגיה תחלוף בקלות ובמהירות (אפשר ומומלץ להשתמש עכשיו בכוח רצון). והלואי שנהיה נקיים ולא יבשים.
אני איתך, אוהב

כבר חשבתי שהנה אני מגיע לשלשה ימים. אתמול שכבתי במיטה, הייתי עייף מאוד, אחרי נסיעה ארוכה וידעתי שאני צריך לקום מוקדם, הייתי דקות ספורות מלהירדם, והתחלתי מהרהר. מהר מאוד התחלתי להשתפשף, גמרתי ונרדמתי.
אני חייב להתוודות שכמעט סימנתי היום שאני עדיין נקי. יש משהו בנפילות על סף הירדמות שגורם לך לחשוב שהן לא באמת קרו, או שזה נחשב מתוך שינה.