תודה חברים יקרים.

אז דבר ראשון אספר לכם שכבר שמעתי על העצה הזאת ויישמתי אותה באותו יום. התפללתי עליה בתפילת 18 ממש לפני הפגישה איתה. למעשה סיימתי את התפילה ממש לפני ככה שהתחלתי את הניסיון עם הנשק החזק של טלית ותפילין. נגד הלב והמוח.

ההסבר של אמונה יותר מתיישב על לבי. לגבי ההסבר של מוטי, אני לא חושב שזה חד סטרי בכלל. אי אפשר רק לתת או רק לקבל. אנחנו בנויים ומוכרחים לשניהם. אלא שהתפקיד שלנו להפוך את הקבלה על מנת לקבל, לקבלה על מנת להשפיע ואז זה נחשב לנו השפעה ממש. עיין הקדמת הרב אשלג לספר הזוהר. והוכחה שלו שם מקידושין שבאדם חשוב נתנה היא ואמר הוא - מקודשת.

בכל אופן, הבעיה הנוכחית זה שאני באמת מרגיש כלפיה רגשות חיוביים. היא אדם אדיב, טוב ורגיש. והיא עוזרת לי המון. זה כבר מעבר לתאווה. איך מנטרלים את הרגשות?

אסיר יצרי היקר. 
אני גם שמעתי על העצה של התפילה וגם שיש עניין להיות במקום של נתינה ולא לקיחה.
באמת במקרה רגיל אז כמו שכתבת וכמו שציינת בספרים כתוב שזה עובד יחד.
אנו המכורים... לא עובד עבורנו הדברים הרגילים.
כתוב גם שציצית עוזר להרהורים. אם זה היה כל כך פשוט לא היינו פה...
אנחנו המכורים כיון שכל כך התעוות לנו השכל והרגש וההרגלים שלנו אז באיזשהוא מקום לקחנו ואנחנו לוקחים דברים שלא טובים לנו דברים שאסורים לנו וזה נהיה הרגל שאי אפשר לשנות. 
ולכן אנחנו צריכים ללמוד רק לתת. נתינה בלי שום קבלה. כי אנחנו באמת לא יודעם לתת ולקבל כי גם כשאנחנו נותנים זה רק כדי לקבל וברור שאין זה נתינה. 
אפרופו ספרים הרמב״ם אומר שמי שיש לו מידה שהוא רוצה לשנות הוא צריך ללכת קיצוני לצד השני... הרי לנו סימוכין מדברי הרמב״ם.
אנחנו לא רגילים אנחנו חולים. 
ואנחנו צריכים לעשות דברים יותר קיצוניים משאר האנשים.
קלי תן בי את הכח לתת באמת. בלי לרצות לקבל או יותר גרוע לקחת.
רק להיום.
אוהבים.

גיימס היקר, לא טענתי שזה לא עובד, אני רק אומר שתיאורתית זה יכול לפעול רק נגד תאווה נטו. הבעיה שלי פה היא שונה. ברוך השם בזכות ההחלמה אני כבר לא מסתכל עליה כאובייקט מיני שבא לספק לי גירוי. אבל פתאום גיליתי את האישיות בתוך הגוף הזה והיא יפה וטובה. והשילוב הזה עושה לי חולשה. יש לי חשק גדול לקרבה אליה. ולכן הרבה יותר קשה לי לשמור על העיניים מולה. הרבה יותר קל להזיז את הראש ברחוב מול אשה שאין לי כלום איתה.
במקרה הזה קשה לי לראות איך תפילה עליה יכולה לשנות את המצב...

שלום אסיר היקר

אתה נוגע בנקודה מאד חמקמקה ומהותית, בהחלמה שלי גיליתי אחרי ששמעתי את זה מחברים וותיקים, שאני מאד מתמלא מעצם החיפוש והמחשבות, ולאו דווקא מהרצון לעשות מעשים בפועל עם מושא התאווה. או בלשונו של חבר ותיק שאמר - "הרבה מאד פעמים הייתי מרגיש שהיא משורש נשמתי".. ואז ראיתי את אחותה ושוב חשתי כך.. 
אני מכור לתאווה יותר מאשר ל"מין" בפני עצמו, תאווה זה הכמיהה להתחבר לאישיות ולאופי לא פחות מלגוף עצמו.

אז מה עושים?
שאלה טובה...
קודם כל אני מכיר בעובדה שהמחשבות הללו בסופו של דבר מכאיבים לי ומנסה לא להתבוסס בהם ולחשוב מחשבות אחרות כשאני קולט ששוב הם השתלטו לי על התודעה, זה סוג של כניעה והכרה בזה שזה גדול עלי, אני חסר אונים מול זה, ומנסה כמה שניתן להיות ענייני וקצר בכל אינטראקציה ההכרחית, משתף חברים כשאני מרגיש שזה משתלט עלי, ובעיקר מתפלל לאבי האוהב שייתן לי לחוש בו את מה שאני מחפש שם, קבלה הכלה חום ואהבה.

אוהבים אותך אסיר יקר
שתהיה לכולנו שבת שלום עם הרבה שלום והחלמה
אוהב

אסיר יצרי היקר. 
אני מצטרף למה שאמר ״פנימה״. 
אני יכול לומר לך באופן שאני גיליתי בתחילת השבוע שאני לא רק מכור למין. סקס. פורנו.
אני מכור לתאווה. ותאווה כוללת הרבה דברים.
פתאום גיליתי שמרוב השימוש והצורך שלי בתאווה זה לא רק להסתכל-לעשות-לחשוב אלא פיתחתי לזה תלות נפשית.
וזה לא רק ל״מין ממש״. 
אלא אני כבר יש לי סולם ערכים מיני. (10 בסולם ג'יימס...וד״ל).
יש לי הערצה עיוורת לזה. אם אני רואה בחורה יפה אני מיד מחליט שהיא חכמה מוכשרת כיפית ועוד כל המעלות בעולם. 
יתירה מזאת; 
אני יוכל רק לשמוע (!!!) על קיום של בחורה כלשהיא וכבר להידלק עליה בלי שבחיים ראיתי אותה או ששמעתי  דבר עליה.
(ראיתי פעם באיזה סדרה שיש שם איזה אדם מאוד מאוד מאוד... ומישהו אמר לו שידידה שלו הגיעה לביקור קוראים לה ״הילרי״. הוא עוצר ואומר הילרי? היא נשמעת חתיכה...) 
אני כבר עובד אחרת פועל אחרת. זה כבר לא רק רגשות מיניים זה רגשות נפשיים ופשוט רוצה שהיא תאהב אותי ונגדל משפחה נפלאה, 12 שבטים, צדיקים גדולים. 
אני מכור כבר גם לאהבה. 
פשוט לכל דבר שקשור למין-נשים. 
שורה תחתונה- בשבילי (ואני רק אומר מהחוויה שלי ומה שאני מרגיש) גם כשאני חושב שהיא ״אשה טובה״ זה 100 אחוז מתאווה והצורך שלי בה. 
מקווה שהועלתי.
אוהבים. 

חברים הארתם את עיניי.
באמת הכל קשור. רבדים שונים של אותה בעיה.
מזדהה לגמרי עם מה שאתם מתארים. נקשרתי ואפילו התאהבתי בכמה נשים בחיי, אחרי שהתחתנתי...
צריך להתנקות מהתאווה הזו לגמרי. לעלות עוד שלב בטהרה.

ה' העלני מתהומות ושיבת עבדך שובה, ה'!

מזדהה מאד עם כל הנ"ל
פעם ישבתי בטיסה בשורה אחת עם מישהי שלא ראיתי בחיים ולא אראה יותר בחיים ולקח לי כמה ימים להשתחרר מהדמיונות של איזה צדיקה ומוכשרת... והרגשתי קירבה (שורש נשמה - הגדרה מדוייקת) בלי קשר למין וכו'
זה היה אחת הפעמים שחטפתי "שוק" רציני מהמחלה שלי

אגב ראיתי פעם ב"אגרות משה" מהפוסק הידוע ר' משה פיינשטיין במענה לסטודנטים יהודיים ששאלו שהם מרגישים הצלחה מיוחדת בלימודים לקראת מבחנים עם סטודנטיות (קשר מיוחד וכו') בלי איסור יחוד וכדו', הוא ענה שכל קשר שמרגישים ש"משום מה" יש את זה רק עם נשים ולא עם גברים קשור לעריות

בברכת "כי אני ה' רופאיך"

יהודי 5 רלוונטי לתקופת המבחנים!
אשרייך.

ללמדך עד היכן מגיעה ההתמכרות שלנו וכמה קשה צריך לעבוד. וכמה אנחנו לא מודעים לרמה ולעומק.
השם ישמור עלינו נקיים. 
רק להיום.
אוהבים.

חברים יקרים, היום אני חוגג 80 ימי נקיות מהזוהמה הפורנוגרפית על כל ענפיה ונגזרותיה:smiley:. שתה עוונותינו לנגדך עלומנו למאור פניך... ואם בגבורות שמונים. מה יקר חסדך אלוהים!

ה90 נראה בר השגה מתמיד, ממש מרחק נגיעה. לא שהעבודה תסתיים שם, אבל בהחלט ציון דרך משמעותי, כפרק הזמן שלוקח למוח לשנות הרגלים. בדיוק סיימתי תקופת נידה שלישית בהחלמה, ותלתא זמני הוי חזקה.

בהתחלה לקחתי רעיון של אחד החברים פה לעשות סיום מסכת ביום ה90. אבל עכשיו אני חושב יותר לללכת לכיוון של תיקון בסגנון תענית שובבי"ם. עד כה לא העזתי לחזור בתשובה. כי עדיין לא הייתי אמיץ מספיק כדי לקבל על עצמי לעתיד. אבל אני חושב שהיום ה90 ראוי למעמד הזה.

מה דעתכם? מה יותר ראוי? חגיגה או תיקון?

ברור שחגיגה. מה עכשיו תיקון והלקאות עצמיות עברת 90 יום נקיים!!! זה אדיר. 
מה שכן לגבי החגיגה עצמה תבוא בראש של רק להיום. הרבה חברים מדווחים על רעדות לקראת היום התשעים. 
יום נקי.
אוהבים.

אהבתי את הנחרצות. קיבלתי. אעשה זאת כך, חמישי הקרוב אתענה בל"נ ואומר את כל הוידויים כי זה סוף ימי השובבי"ם.
חמישי הבא אעשה סיום סדר נשים (כמה מתאים) לכבוד ה90 ואשמח על פדות נפשי.
תענית אסתר אעלה לירושלים להתפלל ולחזור בתשובה. ובפורים אקבל על עצמי שוב קבלה לעתיד.

אסיר יצרי כתב on 20 פבר' 2017 16:23:

אחלוק מהנסיון שלי, 90 יום זה המון אבל.... אני בדרך כלל אחרי תקופה של נקיון, או גל של תאווה שעבר עלי, אני יוצא עם חבר למסעדה, לפנק את עצמי, כי מגיע לי, וזה נותן לי כוח להמשיך לא להשתמש, 
ובאופן אישי, תיקונים, לא יודע מה זה, אני דתי, ואני יודע הכול מה שכתוב על אלה שמוציאים זרע לבטלה, התיקונים שצריכים לבוא, אבל הכי אהבתי מה שכתוב בספר נתיבות שלום, על ימי השובבים, שעד גיל 40 לא להתעסק בתיקונים על נושא זה, רק לשמור על עצמנו, וכשנגיע לגיל 40 נקי ושלם, אלוקים יכוון אותך הלאה,
ודרך אגב, כתבתי לפי סגנון כתיבה שלך, אבל לעצמי, מתנצל שאני כותב ככה, השימוש היא מעבר לבחירה שלי, אני משתמש נגד רצוני, בגלל זה אני משתתף בקבוצות פיזיות ומתמקד ביישום 12 צעדים בחיי, ובחיבור לאלוקים.

תודה אבי היקר,

עזוב תיקונים קבליים, אני מחפש תשובה אל ה'. תשובה מורכבת מוידוי, חרטה וקבלה לעתיד כידוע. וידוי אני אומר כמעט כל יום. חרטה באה מיד אחרי השימוש. קבלה לעתיד - משלב מסוים בחיים כבר הפסקתי עם זה גם ברגעים שהייתי בטוח ברצון שלי בכל לבי. עכשיו אני מרגיש הרבה יותר בטוח לקבל על עצמי לא לחזור על טעויות העבר.

חשבתי לעצמי שאם כבר אני עושה תשובה בצורה מסודרת אולי כדאי לעשות גם סדר וידוי וחרטה מיוחד, ומצאתי את התיקון של ימי השובבי"ם מוכן ומזומן ובעיתוי המתאים. המטרה שלי היא לפעול על הנפש בצורה החזקה ביותר, שיהיה רושם גדול. הלוחמה הפסיכולוגית היא כלי חזק בידי היצר הרע וצריך לנצח אותו גם בזירה הזאת.

לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות.

יאללה נכנס עכשיו לנסיון.
לב טהור ברא לי אלוהים ורוח נכון חדש בקרבי!