שלום חברים יקרים למסע,
הפרידה מפייסבוק עשתה לי טוב מאוד, ממש מרגיש את ההבדל. כל עוד הייתי שקוע בזבל, זה לא היה שייך בכלל, כי ביחס לדברים האחרים שצרכתי באינטרנט זה היה מצווה לבזבז שם את הזמן ולא במקום אחר...
אבל מה שמדהים, זה שגם בתהליך ההחלמה זה לא היה נראה בעייתי, עד שלב מסויים. ברוך השם שהגעתי לעדינות כזאת שאני מרגיש שדברים לא מיניים בתכלית מפריעים לי. ולא שחלילה הם הופכים למיניים. אלא שעצם המבט הסקרן, התמים לכאורה, באשה אפילו צנועה, יש בו שורש רע של לא תחמוד.
מצד שני, לפתח חטאת רובץ. נשים יש בכל מקום. ואם לא הצלחתי להתרחק ממבט חומד במרחב הווירטואלי, מי ערב לי שאצליח במציאות?
ובכן יש עוד הרבה עבודה להתקדש ולהיטהר, ותודה לאל שצמצמתי בעשרות אחוזים את הנסיונות מהסוג (העדין) הזה.
ובאותו עניין, גם היום פגשתי את אותה בחורה שיש לי חולשה אליה. ובכן אני מרגיש שדילגתי בקלילות מעל הניסיון הזה. אך אי אפשר לומר שאני אדיש אליה כמו שהייתי צריך להיות. עדיין אני ממקם אותה במרחב, מנסה לא להביט לכיוונה. אולי עצם המאבק מתדלק את המודעות אליה? איך אפשר לשחרר לגמרי? אולי אי אפשר?
הורני ה' דרך חוקיך ואצרנה עקב. הדריכני בנתיב מצוותך כי בו חפצתי. העבר עיניי מראות שווא בדרכיך חייני!