תודה לך חבר! התגובות שלך ושל החברים האחרים באמת מחזקות אותי.
היום למדתי על מעגל ההתמכרות, בסרטונים של פורטיפיי. זה נתן לי תובנה עמוקה על הדרך שבה אדם מכור נופל. ממש תיאור מדויק של הנפילות הלא רצוניות שלי.
זה מתחיל מקושי, שעמום או עייפות. ואז אתה שוקל את זה. מחליט לא להחליט כרגע. כביכול.
בפועל, אתה נע לעבר השימוש. מאפשר את המצב. נועל דלת. מוריד תריס. יושב עם הסמארטפון.
בשלב הזה כבר אין לך בחירה. זה משחק מכור.
האצבעות כבר עובדות על אוטומט. מנמיכות את עוצמת השמע. פותחות דף גלישה בסתר. מקלידות את המילים המטונפות.
אם יש בך קצת כוח התנגדות אז תעבור קודם על תוכן גבולי, באתר חדשות או בפייסבוק. אבל זה הכל. סה"כ עוד ענף של עץ שאתה נתקע בו לפני שאתה מתרסק על הקרקע.
כרוניקה של כישלון ידוע מראש. קוראים לזה מעגל, כי אחרי נפילה, שוב משתלטת עליך התחושה המעיקה, שסוחפת אותך פנימה שוב לנפילה הבאה.
וככה זה ממשיך עד שנגמר לך הכוח ליפול.
אני כותב עכשיו בעיקר לעצמי. מזכיר לי לאן אני לא רוצה לחזור לעולם.
מה שאני לוקח מהתובנה הזאת. זה שני דברים.
- הבחירה בידי בשלב אחר לגמרי ממה שחשבתי. אם חשבתי לדחות את הבחירה, בעצם בחרתי ליפול.
- בניגוד להרגשה כאילו אין לי ממש בחירה, בהתחשב בניסיונות העבר הכושלים להתנגד, דווקא יש לי בחירה. כי הכישלונות לא נבעו מחולשת כוח הרצון שלי. אלא מהתיזמון הלקוי בהפעלתו.