גל!

גולש בכתבה לא צנועה. יש קישור לכתבה עוד יותר גרועה עם תמונות עירום. האצבע נשלחת. עוצר. נושם עמוק. לוקח החלטה. לא לוחץ. סוגר את הכתבה. פותח את הפורום.

התרחקתי מהקב"ה מאז שבועות. לא מצליח להתפלל עכשיו.

תודה על השיתוף....
אנחנו איתך, 
אשריך על הגבורה

חזק ואמץ
אוהבים.

מחשבות.

כל חודש, בשבוע האחרון שלפני הטבילה של אשתי אני מרגיש גלים של תאווה.
בזמן שאשתי טהורה אני מרגיש כל כך חזק. ובמיוחד כמה ימים אחרי שהיא נאסרת עליי שוב, ואני עדיין שבע, התחושה היא שהכל מאחוריי ואני צדיק וטהור. ואז עובר עוד שבוע ואני כבר לא מאמין שאצליח להחזיק מעמד לאורך זמן... וחוזר חלילה. 

כל פעם אני מצפה לתהליך שיגאל אותי סופית מהיסורים האלה. שובבי"ם, ספירת העומר, עכשיו אני מצפה לימים הנוראים. אולי תשובה תולה ויום הכיפורים יכפר סופית? אולי כל תהליך כזה משפר את המצב עוד קצת ופשוט יקח שנים עד שזה יעבור? אולי זה לא יעבור לעולם?

אני אומנם מרגיש שיפור בהתנהלות שלי בגלי תאווה. אני מודע לעצמי יותר. אני חוזר למצב רגוע הרבה יותר מהר. אבל זה מייסר. תוך כדי, וגם אחרי. לא מצפונית, אלא ממש פיזית. כי מה שלא יהיה לקחתי מנה מהסם. אז עכשיו בחורה בבגד ים עושה לי מה שפעם היה דרוש פורנו כדי לעשות. התחושה אותה תחושה של כהות חושים. אז עכשיו אני יודע שאני ממש לא חייב להגיע לפורקן, ואני לא נופל. אבל ההרגשה אחרי זה אותו דבר, כמו ייסורי גמילה שלא הגוף שנתנו לו מנה והפסיקו. 

ופתאום אני תוהה, מעבר לכל ההגדרות המתוחכמות, האם אני באמת נקי?

מחזיר אותי לכמה סיטואציות דומות מהעבר. ממש מזדהה.

מאחל לך את השלווה לקבל את מה שאתה לא יכול לשנות

אתה שואל שאלות נפלאות.
השאלות האלו הובילו אותי להבנה שהבעיה של היא ממש לא רק אוננות או פורנוגרפיה, הבעיה שלי היא עם תאווה.
 שאלת האם אני באמת נקי?
התשובה לזה אצלי הייתה שאני כנראה נקי אבל ממש לא מפוכח.
אני סובל מהתאווה סבל עצום, אני כל הזמן רוצה משהו שאין לי אותו וכשאני לא משתמש לפעמים הסבל הוא עוד יותר גדול.

בשביל לחוות ניצחון גובר והולך על התאווה אני הייתי חייב את השינוי הפנימי שיחבר אותי לקדוש ברוך הוא. ורק הוא יכול למלא את הרעב הרוחני שזורק אותי שוב ושוב לתאווה.

תשאל מה זה קשור לתכנית?
התשובה שלי היום היא שבלי העבודה של הצעדים אני לא יכול להתחבר לכוח העליון שלי.

אוהב אותך מאוד, ואני יכתוב באמת רק מאהבה,
כשנפנים, ונקבל, שאנו סובלים מהתאווה, (לא משנה כרגע עם זה מחלה או חטא) אנחנו לא באבא סאלי ולא מרן הרב עובדיה יוסף, אנחנו אנשים פשוטים, ונוותר על המחשבות שאלול או שובבים או חג הפסח וכו' יעשה אותנו נקויים, ואנחנו אנשים פשוטים מאוד, נוכל להתמודד עם זה, ועם הזמן נשכח גם שאנחנו סובלים מהתאווה, מפעם לפעם יעלה לנו זיכרון קטן של תאווה, ונמשיך בדרך, זה תהליך, אבל זה מה שעובד,
קבלה היא התשובה שלי לכל הבעיות,
שמח להיות איתך פה בפורום,
ותמשיך איתנו.

מצטרף לכל מילה שלך אחיד. אנחנו לא פה רק להפסיק לאונן, אנחנו פה כדי להשתחרר מההתמכרות שלנו. בתוכנית למדתי שכל ההתמכרות זה רק תוצאה של פגמי אופי וניתוק מאלוקים והצעדים משחררים ומחברים אותי. 
אני מכיר חבר שהיה נקי שנתיים והוא איפס. על מה הוא איפס? הוא איפס כי הוא נגע בעצמו תוך כדי פנטזיה והוא הגדיר לעצמי שזה נחשב אצלו כנפילה... אפילו לא אונן או פירנן, רק כי הוא עבר את הקו שלו.
יש חברים שמוסיפים הגדרות לנקיון שלהם, כי הם רוצים להיות מפוכחים ולא רק נקיים, ולכן הוא איפס אפילו שבהגדרות של הנקיות זה לא נפילה כי הוא הרגיש שאם הוא חי במצב כזה אז זה לא נקיות. 
המטרה זה להשתחרר מהאובססיה. אם אני עדיין באובססיה אני צריך לחשוב על משהו אחר... 
אוהבים. 

תודה חברים יקרים. 

כנראה גם אחרי זמן לא מבוטל בהחלמה יש עליות וירידות. ואפילו יש ירידות יותר חזקות ממה שהיו בהתחלה. ביום של הטבילה הייתי ממש על הקצה. הכי קרוב לנפילה מאז שהתחלתי את ההחלמה. ובכל החושך הזה הרגשתי שיש לי קו אדום ברור, ולא משנה מה אני לא פותח פורנו ולא נופל. גם זה נקודת אור.

מה שלא יהיה שרדתי עוד תקופת נידה, ואני ממשיך הלאה יותר בקלות עכשיו. אני כבר לא מתבאס על זה. זאת העבודה, באתי לעבוד. אז כל חודש יהיו לי כמה ימים קשים. אני מאמין בעצמי שאצליח לעבור גם אותם בעזרת השם. עד שגם זה יעבור.

שמח בשמחתך, 
שמח שחזרת לכתוב פה יותר,

תחושת ריקנות אופפת אותי בימים האחרונים. לא מרוכז, חסר חשק. זה מוביל אותי לחוסר מעש ושיטוט חסר תועלת ברשת. מה שמביא סתם גירויים מיותרים. ופתאום המוח מתחיל לחשוב כמה אני אוהב נשים. כמה אני נהנה ממין. כמה נחמד היה יכול להיות אם הכל היה מותר. וכו וכו.

מזכיר לעצמי שוב כמה זה הבל ותעתוע. לא רק שכל הנאה שהיא אסורה היא לא משתלמת, בפועל אתה נשאר בלי כלום. מכל הנשים היפות שהיצר מציג לך, בסוף אתה נשאר עם דמיונות ומכנסיים רטובים, ותחושה שאתה הכי אפס בעולם. 

אז "תודה רבה" לך יצר הרע, אבל אני זוכר היטב מה באמת נתת לי. סבל ורק סבל. אולי אני לא כזה צדיק, אבל הנקיות שלי שלי יקרה מפז, ואני לא אוותר עליה עבור שום גוש שומן שתציע לי.

לא מפחידים יונה עם יין.

יום מאתגר במיוחד. יצאתי מהאיזור הבטוח יחסית של היומיום שלי לג'ונגל פראי.
ברוך השם החזקתי מעמד לא רע. אני לא יודע איך הייתי מצליח להיות נקי אם ככה הייתה נראית השגרה שלי.

למען האמת ככה היא באמת הייתה נראית עד לפני כמה שנים. ככה שיצא לי היום לחשוב, האם היה לי סיכוי בכלל? וגם אם הייתי פוגש באתר הזה אז, האם הייתי מצליח לצאת מהבור?

כישלון אחד ברור היה לי. ישבה לפני אשה, לא הייתי מגדיר אותה כיפה במיוחד. אבל משהו בה תפס אותי. ומשם זהו. כל היום אני רק עוקב אחריה. לעזאזל היא הייתה נשואה. לצערי כשקמתי קלטתי בזווית העין דברים שאסור לי לראות. בפעם הבאה כבר נזהרתי. אבל הכישלון עדיין מהדהד. 

מה דפוק אצלי בשכל? זה לא עניין של משיכה או חוסר צניעות. תאמרו תאווה. לכל אחד יש תאווה. איך אני מפתח חולשה כזאת למישהי שראיתי בדיוק דקה? הרי בפועל אני לא מסוגל אפילו לתת לה חיבוק. ובדמיון, השמיים הם הגבול. 

כמו בפעמים קודמות. דווקא בחלק השני של היום, שזימן לי אתגרים קיציים יוצאי דופן, עמדתי בגבורה שאני לא יכול להסביר אותה לאור הרפיון של התקופה הזאת. אין לי איך להסביר אפילו מה קרה בלי להסתכן בצנזורה של סוד... 
רק אומר שהותקפתי בחזיתות רבות, במרחב מצומצם, שלא היתה לי כל אפשרות לצאת ממנו. לכל פינה שברחתי זה רדף אחריי. היו מצבים שפשוט לא היה לי לאן להזיז את העיניים. רק לשמיים, לבורא עולם. השם עדי שגם מה שחדר לי לעיניים לא נהניתי ממנו אפילו לרגע. זוכרה לי אלוהיי לטובה. 

אסיר הדרך שאתה עושה היא ממש לא מובן מאילו
אבל לכל אורך הדרך כבר חודשים הנושא חוזר על עצמו ואתה כמו מתעלם וזה מזכיר לי בדיחה עצובה...
שתי אנשים עומדים בחלון ומתווכחים האם מה שהם רואים על העץ לפניהם זה חתול או ציפור..
אחד אומר בלהט "ציפור" השני מתלהם מה אתה לא רואה שזה "חתול"?! תראה את הזנב שלו
לאחר ויכח ארוך מחליטים לעשות ניסוי הם יזרקו אבן ואם זה יעוף סימן שזה "ציפור" ירד מהעץ אז זה "חתול" 
זרקו אבן והציפור עפה לה...
ואז הוא אומר לחבר שלו " אם לא הייתי רואה את זה בעניים שלי לא הייתי מאמין שחתול יכול לעוף"
כנראה שבשביל התוכנית 12 הצעדים צריך גם להיות מוכנים....

רק להבין, מי שצועד בתכנית מובטח לו שלא תהיה לו רגישות לשום סוג של תאווה? שלא תהינה לו תקופות קשות? שלא ימעד? 

אם כן,  אשמח להצטרף. אבל אם לא, אולי מספיק להציע את זה כפתרון לכל קושי.

מזכיר לי בדיחה אחרת. על אחד שפסיכולוג הראה לו רצף של תמונות שגרתיות ותמיד הוא ראה שם אשה ערומה. בסוף הוא אבחן אותו כחולה מין. "אני חולה מין?? אתה מראה לי תמונות עירום"... מי שלא מסוגל להגיב בלי להציע את שיטת הצעדים שלא יגיב בבקשה.

מובטח לו רוגע שלווה חיים בלי מלחמה... חיים!!!
אבל זה גם דורש מחיר...