איזה צער,
אסיר!!!! זוכר את הימים הראושנים? הפוסטים הראשונים?
אלה מלאי התקווה וההתלהבות?
אותם שרשורים שמילאו אותנו? נגעו בנו, גרמו לנו לרוץ באמוק בלי להתסכל על כלום?
היו אלה ימי מתנה מה' ית' ואז הוא זרק אותנו בחזרה לעבוד,
קחו... הוא אמר, קחו תרגישו מה זה לחיות בלי.... ואנחנו כבר חשבנו שזהו, נגמר, אנחנו על גג העולם, הגענו ל50 שערי טהרה,
לי לקח 9 ימים ואז הוא זרק אותי לחזור ולעבוד....
ומאז אני עובד, ועובד, ועובד, לא תמיד רואה שכר בעמלי, לא תמיד מרגיש את זה,
ובכל זאת, זוכר את אותם ימים ראשונים, אלה שה' נתן לי במתנה,
וברור לי שאני רוצה לקבל את זה שוב,
לחיות בזה שוב, להיות נקי, להיות מחובר, לעצמי, לסובבים אותי, פתאום להתעניין באחר נשמע לי פחות מפחיד, פתאום שאחר מתעניין בי זה נראה לי כל כך טבעי, ואת כל זה ה' נתן לי במתנה.... אז, בתחילת הדרך, אז שהייתי עוד שבור ומרוסק, מוטש, עייף, ובעיקר חסר אמון,
243 או יותר, או פחות... קיבלתי הזדמנות, להכיר חיים בלי.... בלי הדבר שכל כך מעיק עליי.
אסיר....
אין לך מושג כמה כוחות קיבלתי ממך, כמה חשוב לי היה לעקוב אחרי השרשור שלך, ואולי זה הזמן להודות לך,
שהראתה לי נחישות מהי, התמדה מהי, וכנות מהי.
בהערכה רבה
