חברים אהובים!

כל עוד אני משתף פה תדעו שאני לא באופוריה.
מבחינתי הפעולות שאני עושה זה שיתוף והעלאת מודעות. וכמובן תפילות.

ככה כשאני נחלש אני מרגיש את זה מעלה על הכתב ומתחזק מכם. כשאני מזהה הצלחות אני גם משתף ושמח איתכם ביחד. כל בוקר אני מעדכן שאני עדיין נקי, מודה לאל על אתמול ומתפלל על היום החדש שקיבלתי.

בתחילת הדרך הייתי צריך התעסקות מתמדת בהחלמה על מנת לא ליפול כשאני יום שלם לבד בבית. שבוע שעבר הרגשתי שאני יכול גם לעשות דברים אחרים בלי להיכנס לניסיון בכלל. ברוך השם לא טעיתי. אבל אם הייתי מרגיש ניסיון מגיע הייתי אוחז מייד בגלגלי ההצלה.

אוהב אתכם!

סוגר עוד יום נקי ונפלא בעולמו המקסים של הקב"ה.

זכיתי היום לעשות מצווה גדולה של גמילות חסדים. במצב נפילות רגיל, אחרי מצב כזה הייתי עוצר ושואל את עצמי: מי אני בכלל?
היום הייתי פשוט מאושר מזה.

הדברים הקטנים האלה שמרוויחים בנקיות...
לילה טוב אהובים! כולכם גיבורים. כולכם קדושים. כולכם עושים באימה וביראה רצון קוניכם.

אני מרגיש שהניסיונות והאתגרים הרבה יותר עדינים. אני מוצא את עצמי חושב לפני שאני נכנס לדף שיכול להיות בו משהו בעייתי. ומחליט שלא. פתאום אני רואה כמה גירויים קלים הייתי מאכיל את המוח שלי בלי הפסקה.

מצד שני, כשסף הרגישות עולה המציאות היומיומית מסביבך יותר מאתגרת. היום מישהי שהלכה לפני הרימה חולצה מאחורה כדי לגרד בגב. המוח שלי הגיב כאילו היא התפשטה מולי. הסתובבתי והלכתי לכיוון הנגדי.

היום העצבים תקפו אותי שוב אחרי הרבה זמן שהייתי רגוע. ברוך השם הצלחתי לצאת מזה. הכל בראש.

איזה יום מעצבן.
מסתובב בקניון ומנסה בקושי לשמור על העיניים.
אני יודע שהקב"ה לא בא בטרוניה. פשוט משתדל לא לקחת לריאות את העשן המסריח הזה. אני יודע שכל גירוי זה חומר ממכר עבורי. שולט על המחשבות. לא נעים אבל לא סוף העולם.

ואז...
יושב בבית קפה עם אשתי ופתאום התאווה תוקפת אותי חזיתית וחזותית. מסוג הנסיונות שאין אפשרות לשמור על העיניים ולהמשיך להתנהג כמו אדם נורמלי. פניתי לקב"ה בקול רם. די נו מה יהיה!?

אשתי לא הבינה מה קורה איתי...
יאללה שבת לא פשוטה בפתח. שבת שלום!

__

ההודעה נערכה וצונזרו תיאורים מפורשים מידי. בתקווה להבנה ולשיתוף פעולה.

למה לא פשוטה?

קרובת משפחה של אשתי באה להתארח. נערה שלא תמיד מודעת לעצמה מבחינת צניעות...
הבעיה  שאין אפשרות להעיר כי אז אני יוצא סוטה מין.

שבוע טוב. אין נפגעים לכוחותינו.
אני חייב להגיד שזה נהיה קל יותר עם הזמן. כאילו רק הפעם הראשונה זה באמת קשה. ואח"כ אותו נסיון נהיה פשוט יותר.

ממשיכים קדימה לעוד שבוע נקי בע"ה!

טוב לשמוע שזה נעשה קל יותר.. מעודד..

שבוע טוב ונקי! 

אשרייך!  לדעתי הנסיונות הכי קשים הם בדברים הקרובים…

אתה מתכוון לסביבה הקרובה?

צל"ש על העמידה באתגר

תודה חברים יקרים! התגובות שלכם מחזקות אותי. אוהב אתכם. אתם חוד החנית במלחמת עמלק. ברוך אוזר ישראל בגבורה.

איזו מועקה. איזה יום דפוק. זה כבר לא קושי. זה פשוט סבל.
אפפוני מים עד נפש.

לא יצאתי מהכלים. לא התרגזתי. אבל גם לא באמת תפקדתי.

כמובן גם התאווה באה לביקור. בום. פתאום הדחף הזה שוטף אותך. האינסטינקט הראשוני זה לתכנן מתי אני הולך ליפול.
לא הפעם.
הגל הזה. כשהוא פוגע בך יש לך תחושה כאילו הוא לא יעזוב עד שלא תשתמש. מחזיקים מעמד והוא נעלם.

כואב לי שהקב"ה מייסר אותי דווקא כשאני נקי. משעשע. אני יודע בשכל את כל התשובות ויודע שאסור לחשוב ככה. אבל ככה אני מרגיש. אומרים שרשע זה אחד שמרשיע את הקב"ה. אני יודע דבר אחד ומרגיש דבר אחר. אני ממש מאוכזב מהקב"ה.

אני כותב ובוכה. נמאס לי לשקר כששואלים אותי מה שלומי. לא יכול עם הברוך השם המזויף שיוצא לי מהפה. רע לי. זאת האמת. לפחות להיום.

חבלים נפלו לי בנעימים.

מזדהה מאוד. יום דפוק למדי..
מאחל שנקום ליום חדש מחר, סחתיין שנשארת נקי למרות הכל, נקודת נחמה בתוך יום כזה לא תזיק.. נקיות ביום כזה אינה דבר של מה בכך!!
לילה טוב..

יש לי חולשה לאשה מסוימת. היא מדהימה בעיני. העיניים שלה. השיער שלה. הגוף שלה. אני נמס לידה. כשאני יודע שאני עתיד לפגוש אותה אני מתכונן מראש. מתפלל. לא מסתכל עליה. מנתק את עצמי רגשית. עד עכשיו זה עבד יפה. ההרהורים עליה לפני ואחרי מפגש פחתו. הפנטזיות תוך כדי שאני מדבר איתה נעלמו.

הרגשתי שאני משתלט על זה.



היום פתאום פגשתי אותה. לרגע. בלי התראה מוקדמת. בלי הכנות.



לגמתי את המראה שלה. אוי היא הייתה יפה עד כאב. מילולית. הרגשתי את זה בגוף. שאפתי את התאווה אליה לתוך הריאות. עכשיו זה כבר לא יוצא.



איזה מין אפס אני. נכנע בלי קרב.