כמה קשרים יש בין יוסף הצדיק לחנוכה.
הראשון תמיד פרשת מקץ תצא בחנוכה...
השני בסוגיית הגמרא שמדברת על חנוכה... זה נראה שמשום מקום ובלי קשר מגיע המדרש על יוסף והבור "הבור ריק אין בו מים אבל נחשים ועקרבים יש בו" ואז הגמרא חוזרת לדון בדיני חנוכה.( ויש על זה הרבה ווארטים שמסבירים מה הגמרא דוחפת את זה לסוגייות חנוכה, )
הקשר השלישי הוא משהו שאני ינסה עכשיו לקשר... והייתי קורא לו כך. "יוסף הוא האבא הרוחני של החשמונאים"
זאת אומרת הרעיון של איך יוסף חיי, גרם לחשמונאים לצאת ולהלחם.
נתבונן יחד.
יוסף, המנודה של המשפחה... כל הזמן חוטף בראש על כמה הוא גאוותן שחושב את עצמו... עד כדי כך שאחיו פשוט מוכרים אותו ( ילד תימן חטוף?) הוא מגיע למקום החדש... וראו זה פלא, אינו שומר טינא, אינו עסוק בלכעוס להיפגע... להתבכיין.
מגיע לבית פוטיפר... ומתחיל לעבוד... בעבודות הכי פשוטות... פתאום יוסף שמצטייר בהתחלה כגאוותן מראה לנו עד כמה הוא עניו, עד כמה הוא מחובר למעמד שבו הוא נמצא... ולא מדמיין דברים לא לו, תופס מטאטא סמרטוט... מנקה מתחזק בית שלם... הוא עושה את זה כל כך טוב עד כדי כך שהופך להיות מנהל בית פוטיפר.... הדמות שלו כל כך קורנת שאשת פוטיפר שמה עליו ענייה... מנסה לפתות אותו.... והוא? גיבור כארי נותן את כל כולו כדי לנצח ושוב... מלא ענווה... הוא לא חושב על הבזיון או על ההשלכות... הוא יודע שהוא בשר ודם... וצריך לברוח...אז בורחים... ואחרי נצחון כזה... הוא אינו מצפה לכלווווום.
הראיה? הוא מגיע לכלא... וגם שם אינו מתעסק בלהיפגע, להתבכיין, לשמור טינה. או לכעוס... גם שם הוא תופס סמרטוט, מטאטא, אולי עוזר במטבח בקילוף בצל... ואלו הדמעות היחידות שיורדות לו. אבל חוץ מזה הוא שמח!!!! כן... שמח!!! איך אני יודע?
יוסף שואל את שר האופים והמשקים... "מה קרה? מדוע פניכם לא כתמול?" רק אדם שמח שלא תקוע בדיכאון של עצמו שם לב לסביבה ברמה כל כך גבוהה שהוא יודע איך הם מרגישים היום רק ממבט... גם בכלא הוא הופך להיות מנהל... וגם שם ה' מצליח דרכיו.... עד הרגע של הישועה....
יוסף מבין.... לא אני מנהל את העולם, לא אני קובע מה המשימות,,, אני רק מתנהל בתוך העולם.... אני רק צריך למלא משימה... כל מציאות שה' ית' שם אותי בה... אני צריך להתנהל... אז מה זה משנה אם היא מתאימה לכבודי (המדומיין) או לא. והמטרה? לשמור על מסורת ישראל סבא ( או במקרה שלו אבא)
חשמונאים.
רואים את התנהלות יוסף בחייו, ומביטים למציאות הכואבת בעניים... מתייונים... כן... אותם אנשים מתוך עם ישראל שהולכים ומחטיאים את הרבים... רואים את שטף התרבות שהולך ועושה באנו שמות. עד כדי "כל ארוסה תיבעל לאגמון תחילה"... והם בוחרים לנהוג כיוסף.
יש פה התנהלות מציאותית... מה אני יכול לעשות בה? איך אני יכול להתנהל בה על פי דרכה של תורה?
אינם בוכים, אינם מתפללים, אינם צמים. תופסים חרב ומתחילים לתת מעצמם למען שמו באהבה.
וזה כל כך ברור להם שה' נלחם והם רק צריכים להתנהל במלחמה. עד כדי כך שהם זורקים את ההגיון... רק טקטיקה ואסטרטגיה ובחסד ה' מנצחים.
עכשיו מה הטירוף?
שעוסקים בגמרא בחנוכה, אין שום איזכור למלחמה.... הנס הינו נס פח השמן.... (הנס רוחני שעם ישראל הצליח לשמור בטהרה על תרבותו) זהו מה שהניע את המלחמה, הרצון לשמור על התרבות הישראלית המסורה מסיני. ומתעסקים רק בזה.
בתפילה?
יש איזכור על המלחמה.... אבל פלא.... לא מדברים שניה על החשמונאים.
"ואתה ברחמיך עמדתה להם בעת צרתם, רבת את ריבם, דנת את דינם, נקמת נקמתם, מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, ורשעים ביד צדיקים, וטמאים ביד טהורים, וזדים ביד עוסקי תורתך" הכל ה' יתב' עשה? החשמונאים מה?
החשמונאים מוזכרים דווקא בנס אחר
"ואחר כך באו בניך לדביר ביתך ופינו את היכלך... וכו' והדליקו נרות בחצרות קדושך"
מה???? איך זה יתכן? אתה המלחמה עשו החשמונאים ואת פלא המקדש יצר ה' ית'... למה זה הפוך?
פה חייבים שוב את יוסף.
מה שיוסף מבין זה דבר מאד פשוט... המשימה שלי להלחם על הרוח, על העוצמה התרבותית (לא שינה ממנהג בית אבא) ה' ית' יגלגל את העניינים כך שאצטרך להלחם על הרוח והתרבות... והוא ילווה אותי במלחמה הזאת רק אם אני לא אסמוך בה על הנס.... רק אם אני יתאמץ... "יעשה פעולות" אז ה' ית' ילחם עבורי...
החשמונאים.... יצאו להלחם על הרוח והתרבות... לכן ה' נלחם להם.... לכן בתפילה נס המלחמה רשום על ה' ית' ונס המקדש על החשמונאים שנלחמו על טהרת התרבות הישראלית.
גם אנחנו.... המשימה שלנו להילחם על הרוח שלנו.... לתת את כל כולנו למאמץ מלחמתי אדיר של שמירת הברית.. שמירת היסוד הישראלי... הדבר שעליו מושטט הרעיון הרוחני של עם ישראל הברית שנכרתה עם ה' ית'
אם רק נצא למלחמה.... גם נגד כל הסיכויים.... כי כבר שנים אנחנו מפסידים.... כי כבר אין לנו שליטה על זה....
מצופה מאיתנו רק לצאת להלחם... רק לעשות פעולות.... את התוצאה ה' ית' יביא לנו....
ונוכל גם אנו להודות על כך... שה' ית' שינה את התוצאה כנגד כל הסכויים.
"וזאת חנוכה"
שנזכה להפנים שבחיי הרוח לא בונים על ניסים, לא בונים שה' ית' יפעל בלי השתתפות שלנו,
שנזכה לימי החנוכה חנוכת נישמותינו.