אם אוננות זה בריחה 
ממילה יוצא שכשאין לאן ךברוח התחושות הרבה יותר חזקות
ממילא שמחה שאדם שמח הוא הרבה יותר חש את השמחה 
ולהבדיל גם תחושת עצב היא הרבה יותר חזקה
וכאן נשאלת השאלה אייך מנתבים את אותם התחושות
תודה רבה לכל החברים 
כיף איתכם

לא ירדתי לסוף דעתך....

אל תרד תעלה לתחילת דעתי  אחי תחשוב אוננות זה בריחה מהחיים אמיתיים.
שאתה מפסיק אתה חייב להתמודד עם המציאות שמכה בך בפניים ללא ערף אולי אתה לא מרגיש את זה כי אצלך זה מתבטא בצורה שונה אחיי

אצלי רק בזמן שאני נקי. יש בי כח להתמודד עם הדברים הקשים של החיים

שלום איסי, וחברים

אכתוב את הבנתי בהתמכרות, ואיך זה מתבטא אצלי, בלי לקחת אחריות בכלל.

המוח מפריש הורמון "דופמין" כדי שנוכל להרגיש את תחושת הסיפוק וההתרגשות. יש הורמון אחר בשם "סרטונין" שאחראי על הרגשת שמחה, הם שני דברים שונים. אבל סרטונין מיוצר מדופמין, אז יש איזהשהו קשר.
יש מעשים מסוימים שאדם עושה שגורם למוח להחליט שעכשיו מתאים להורמון ספציפי להיות מופרש, וליגרום להרגשה בגוף.
לדוגמה: כשאני עושה צלילה בים, יושב ומפטפט עם חבר, אוכל משהו טעים, או כמובן מקיים יחסים, המוח מפריש דופמין ואז אני מרגיש את הסיפוק של המעשה הזה.
אדם מכור מפריש הרבה יותר דופמין בשביל ההתמכרות שלו, ולכן אני מרגיש בגן עדן עם ההתמכרות.
ולא רק ששום דבר בעולם לא משתווה להנאה שמין מספק לי (כי אני מפריש הרבה דופמין על מין), אלא שהדופמין מפסיק להיות מופרש מדברים רגילים כמו אוכל וכדומה. ולכן מכור לא נהנה מהחיים הרגילים, ונימצא כל כולו בהתמכרות שלו. ולכן כשמכור מתחיל להחלים, מומלץ לו להתעסק בדברים שיגרמו הפרשה נורמלית של דופמין, כמו ספורט, מוזיקה, וכדומה.
והרבה פעמים מכור מחלים מתמכר לדבר חדש כמו אוכל, סמים. כי המוח חייב את הדופמין הזה, אז ימצא דרך לקבל את זה.
תוכנית 12 הצעדים לא מצא דרך לגוף לקבל את הכמות דופמין שקיבלנו מההתמכרות, אני לא יודע בכלל איך זה עובד.
אבל בחיים לא שמעתי מחלים מספר על הנאה מטורפת מתפילה, או מאיזה צעד שהוא עשה.
הוא לכאורה מתרפא במובן מסוים, ולומד לחיות עם כמות נורמלית (ולא עודפת) של דופמין, ומדברים נורמלים.

אז לגבי שאלתך, לדעתי מכור בלי ההתמכרות שלו הוא אדם לא מסופק, ולא מתרגש מכלום, עצוב, מדוכא, והרבה פעמים מנסה לישלוח יד בחייו. ההתמכרות הוא לא הבעיה, הוא הפיתרון שאדם חולה מצא למחלתו. אם תיקח ממכור את הדבר היחיד ששומר עליו שפוי, הרגת אותו. חלק מהפסיכיאטרים טוענים שלפעמים מכור יבש (שלא משתמש בסם שלו בלי תחליף או תוכנית) מסוכן יותר ממכור פעיל.
המכור בורח מהזבל והסבל שלו לסם שלו, כדי שלא יצטרך לחוש, או להתמודד (זה הפיתרון שהוא מצא). לדעתי מכור לא יכול להרגיש שמחה, אושר וסיפוק בלי הסם שלו. פשוט בלתי אפשרי, ואין מה לנתב.
רק לקב"ה (כוח גדול מאיתנו) הוכיח בלי שום הסבר מדעי, או הגיוני שאפשרי למכור להיות מאושר ושמח בלי מין.

אז בקיצור, הניתוב נעשה ע"י חיבור לקב"ה ע"י תפילה, חיבור לחברים, שיתוף הסודות והבושה, עבודת המידות, חשבון הנפש... ובקיצור 12 הצעדים.

אשמח לישמוע הארות, דעות. ואם טעיתי בהסברים המדעיים של ההתמכרות.
אבל זה הבנתי בעניין הזה
אוהב

מה שאני מבין זה שבסופו של דבר אף אחד לא מבין באמת איך זה עובד כי רק אלוקים יכול לעשות בשבילנו מה שלא יכולנו לעשות לבד.
התכנית מלמדת אותי איך להתחבר לאלוקים ולקבל ממנו כוח.

מקפיץ לשמוע את דעתכם!!!