פרק א- תמים מחפש חבר
תמים התעורר בבוקרו של עוד יום רגיל מצעקותיה של אימו "אתה תאחר לבית הספר" נזפה בו, תמים היה ילד חינני, מלא מרץ וסקרנות, אולם כבר בכיתה א' דאגו מחנכיו לדכא את תכנותיו אלו, תמים כבר בכיתה ו' ומצפה כל כך לסיים את בית הספר היסודי שכל כך שנא, אך עד שזה יקרה, תמים צריך לקום כבכל בוקר בשעה רבע לשבע ולהתייצב בתחנה בשבע ועשרה, "אוף אמא, למה צריך להתארגן כל כך הרבה זמן, אני בעשר דקות עושה את זה" " תמים קום! אני צריכה לצאת ואתה תירדם שוב, קום מיד" ענתה אימו, ולא שמה לב שהשדר שתמים מקבל ממנה הוא שהיא אינה סומכת עליו.
ארוחת הבוקר של תמים לא הייתה מזינה איזה ממתק ושוקו עשו את העבודה, הבחירה המועדפת הייתה פסק זמן, לבית הספר הכינה לו אימו טוסטים שבהם היה סוחר תמורת קלפים גולות או משחק העונה העדכני, אצל תמים לימודים היו בסוף סדר העדיפויות, בדרך כלל אף מורה לא היה מתחשב בדבריו, ועד כיתה ה' חש תמים שאין טעם לדבר או להשתתף בשיעור, את הזמן ניצל לחלום או לפתח כלי נשק כמו "טפו טפו" כדי לרוק על תלמידות שישבו ליד או לפניו, עד כיתה ד' תמים היה כבול לקדמת הכיתה כיון שלא ראה טוב ואף אחד לא טרח להתעניין, למזלו בכיתה ד' במהלך מריבה עם חברו מהשכונה תמים קיבל אגרוף לעין שזיכה אותו במשקפיים, צרה נוספת לדמיו העצמי, "יופי, עכשיו אני גם משקפופר" חשב לעצמו, " בטח כל הילדים בכיתה יצחקו עליי" לכן החליט שהוא יושב מאחורה, כך תהיה לו שליטה על כל התלמידים, וגם המורה לא תדע מה הוא מעולל,
תמים אשיות מופנמת שלא סיפר על קשייו לאיש, או יותר נכון תמים הרגיש שאף אדם לא באמת מתעניין בו, הרי מאז החל לחשוב בכוחות עצמו רק מדכאים לו את הכישרון הזה, בודד היה מסתובב רוב הזמן, לא, זה לא שהוא היה לבד, בכיתה היו לו חברים, אולם תמים הרגיש שאף אחד לא יבין ולכן חש בודד,
הימים עברו וחלפו, תמים שיים את בית הספר היסודי ועבר לחטיבת הבנים הנחשבת, כמה שמח שבכיתתו שובץ עם בן דודו, אולם גם בחטיבה הדברים לא השתנו, אולי אפילו הידרדרו הרי בגיל הזה מתחילים להרשים את הבנות, ותמים, בקושי את אימו ואביו מצליח להרשים, ובזמן הזה תמים מתחיל לחשוב עם עצמו " אהיה לבד כל חיי? אף אדם לא יהיה מוכן להיות שותף שלי? בשמחות, בצער, במזימות?" וכך התהלך תמים מספר ימים.
הסיפור פרי דמיוני, וגם הדמיות שבו, אם כי מלווה את המציאות, מקווה שהפרק הבא יעלה בקרוב
