לא קל.
אוהבים אותך אסיר יקר, שה' יזכה אותך לצאת לחופשי גם במרחב הזוגי בקרוב. אמן.
אז מה עושים בכזה מקרה?
מה עדיף שתדע הכל או בערך או כלום?
אין לי אפשרות לצערי לומר לך מה עליך לעשות, אנסה לשתף כמה נקודות שלמדתי בהחלמה, ומה קרה אצלי, אולי זה קצת יעזור או ירגיע את רוחך הסוערת.
1. כשאני מרגיש בפינה במילכוד שלא משנה מה אעשה תמיד התוצאה יכולה להיות מאד גרועה, אני מבין שקיבלתי עוד תזכורת מאבי האוהב, מזכיר לי בעדינות שהוא מנהל את העולם ולא אני. זה קשה לי, ולפעמים אפי' מאד, לשחרר באמת ולומר לו בסדר, שכחתי, אני איתך אני רוצה להתחבר אליך, לתכתיב שלך, אני מקבל על עצמי לנסות להשלים עם מה שיקרה לא משנה מה, אנא עזור לי להישאר שלוו בכל מצב, אינני יכול בלעדיך אבא יקר שלי, אני זקוק לעזרתך. אנא עזור לי עכשיו. רצונך ייעשה. אמן. "שיר למעלות ממעמקים" וכו' תפילת השלווה בנוסח זה או אחר, לשתף חבר או פה, ולשאוף אויר ולנסות לחשוב קצת יותר על תסריט חיובי. מניסיון אישי זה עוזר בסוף. גם אם הסוף לפעמים מתעכב כמה שעות/ימים..
2. כשכואב ושורף בפנים, ובא לי לברוח רחוק רחוק בעיקר מעצמי, אני מנסה לעצום עיניים ולומר לעצמי, מותר לי לחוש כאב, זה יעבור, זה יעבור, אני לא חייב לברוח.
ולפעמים אני מצליח לא לברוח. לפעמים.
זה תהליך של שנים, אבל זה מחלחל בסוף, זה עוזר, לאורך זמן.
3. בקשר לדילמה מה ומתי לספר לאשה.
אני לא חיכיתי לספונסר ולתכנית, וחוויתי את הסיבה שבגללה אומרים לא לספר לאישה בלי הדרכה צמודה, ואחרי שנמצאים כבר בנקיות התחלתית, כשסיפרתי לאשתי, זה היה לפני שהייתי נקי או בתהליך של פיתרון, ובאמת תגובתה המוצדקת הייתה קשה, מאד אפי', אבל ניסיתי להיות כנה איתה, לומר בקצרה מה אני עושה, להסביר לה טיפה מה זה אומר התמכרות וההשפעה של זה על כח הרצון שלי, שאני באמת ובתמים מעוניין להפסיק עם זה לחלוטין ולכן אני מוכן לעשות X וכבר התחלתי לעשות Y וכו', להגיד לה שאני מבקש את סליחתה, ובאמת מעוניין לכפר ולהפסיק עם מעשיי, אני יודע שזה פוגע בה וזה מאד מכאיב לי גם, מאד, כי למרות הכל אני אוהב אותה, וזה חלק מהסיבה שבגללה אני מחפש פיתרון לבעייתי ומוכן לעשות מה שצריך בשביל זה.
זה לא מנע את התגובה הקשה שלה כלפיי בטווח הקצר, אבל נראה לי שהכנות שלי יחד עם המעשים שהראיתי לה שאני עושה וימשיך לעשות, וההסבר המוזר על טיבה של התמכרות והרצון העצמי שלי שהלך לי לאיבוד, עזרו לה להסכים לתת לי עוד צ'אנס לתקן באמת את עצמי.
אני לא יודע מה אתה או כל אדם אחר עשה, ומה טיב היחסים עם אשתו, עד כמה הקשר הזוגי כרגע יציב או לא, וכו', ולכן אינני בא לומר שמה שעשיתי נכון או לא, רק רציתי לשתף אותך אח יקר בתהליך שעברתי, מאז שגיליתי לאשתי, היה פיצוץ לא קטן אבל בראיה של טווח רחוק זה רק שיפר את הקשר שלי איתה ועם החלמתי האישית. זה הוריד ממני מסכה מאד משמעותית בקשר הזוגי שלי והקשר בינינו השתפר לעין ערוך מאז.
אה והתקפות הכעסים והעצבים שאתה חווה זה סימן מאד משמעותי שאתה בתהליך ההחלמה. אשריך! זה קשה מאד מניסיון, אבל זה משתפר לאט לאט.
מתפלל בשבילך שאבינו האוהב ידריך אותך מה לעשות ואיך להתקדם הלאה בהחלמה שמחה ויציבה.
אוהב
'פנימה'.