ברוך הבא, ובהצלחה,
בין השורות התלבטתי נורא, האם יש שם שדר שלא חוסר אמון? או שמא חוסר רצון?
אני יוצא מנקודת הנחה שזאת דרכך לבטא את כאב הייאוש,
אשתף אותך,
באיך אני ראיתי את הדברים בתחילת דרכי,
הגעתי לאתר, בהתחלה הייתי פה בהתלהבות, אם הזמן ההתלהבות פגה נעלמה, והנפילות חזרו, וחזרו וחזרו,
הרגשתי שכלום לא השתנה... ואולי משהו כ'קליפת השום, אבל אני התרגלתי שצריך לפתור בעיות מהר, וסירבתי להתחיל עבודה שהיא תהליך, אבל ברוך ה' היה לי ברור דבר אחד, אני ימשיך לבקר כאן, לפחות פעמיים בשבוע, בין נפילה לנפילה, לפעמים שנייה אחרי נפילה, לפעמים יום או יומים אחרי נפילות רבות. אבל היה לי ברור שהמקום הזה הוא פתח להחלמה, גם אם אני לא עושה כלום, העדפתי לשמור על הפתח הזה,
נמשיל את זה, כאילו קיבלתי מרשם לתרופה, וואלה לא בא לי לקחת את התרופה, כי לקחת אותה זה להגביל לי דברים כפיים שלי בחיים, אבל את המרשם, לא זרקתי, כי ידעתי שבתכלס יבוא יום ואני יצטרך תתרופה, אז אולי בחרתי לדחות את הנטילה שלה, אבל היה לי ברור שמתישהו אני אצטרך את המרשם,
האתר הוא המרשם, גם אם אין לי כוח ואני חסר אמון כרגע, ואפילו לא בא לי בכלל להפסיק אם הדבר הזה.
האתר הוא המרשם, הוא הפתח שלי ליום שבו אני כן יירצה...
ועדיף לשמור על קשר,,, כי זה יכול לעורר את היום. זה יכול לגרום ליום לבוא....
בתוך תוכי תמיד ידעתי שאני רוצה להפסיק, גם בימים שצפיתי בסרטים האלה כי לא האמנתי שאני לא יצליח להחזיק יומים, אז הדלקתי את עצמי לראות, כי מה זה משנה היום או מחר, אבל היה לי ברור שאני רוצה להפסיק, ויבוא יום... וברוך ה' היום הזה הגיע והתחזק, לאט לאט יותר ויותר... עד שהתחלתי לקחת את התרופה. לקח לי זמן לעצור, ולהגיד יאלה, נתחיל לקחת את התרופה,
תשאר איתנו, גם אם לא בא לך לעבוד, גם אם אתה לא מאמין בכלל שיש סכוי להחזיק שעה...
אל תזרוק את המירשם...
בכל מקרה אני מאחל בהצלחה!!!