אין לי הרבה מה להגיד
לקח לי זמן להתחיל להיות מעורב במקום הזה וגם עכשיו אני שואל את עצמי אם אני שייך
שמעתי היום פעם ראשונה את השיחה בצהרים וקצת מהסיפורים של כולם
האמת היא שאני לא מהשבורים למיניהם, לא שהבעיה שלי לא קשה אבל וואלה. אין בי את הקול הזה שרוצה לצעוק ולהתחנן לריבונו של עולם.
אני רוצה ליפטר מהסיבה שהתאוות באות. ממה שהן רוצות. לתת להן מה שהן רוצות באמת וככה בעצם להיפטר, לפחות ברמה הנפשית, מההרגלים הגרועים.
אני יודע שאני משתמש בתאוות כדי להתנחם, השאלה היא.. איך מתנחמים באמת?
אני משתמש בהן כדי לשכוח את הריקנות שבי שאני לא מצליח למלא.. 
אני באמת שואל את עצמי אם פה זה הכתובת ואם אני שייך לכאן
אני נקי 8 ימים ואני מרגיש שאני לאט לאט מתבשל... אני רוצה לנסות לעצור את זה לפני שיתפוצץ. לפחות שיהיה לי עם מה לעצור את זה
הכלים נחמדים בחלקם אבל.. אני מרגיש שצריך משהו עמוק
אני מרגיש טיפש שאני כותב כאן ומצפה לאיזה תגובה שתעזור לי סליחה על הבוטות...
אבל אולי שווה לנסות

אהלן הי היקר, 

בהתחלה ששמעתי פה שיתופים הגאווה שלי סירבה לשייך אותי לכאן....
אני מעולם לא עשיתי את זה או את זה.... מצביע על שיתופים שנראים לי כסטייה....

אבל המשכתי להיות פה.... כי סוף כל סוף הייתה לי בעיה, ומה איכפת לי לנסות לפתור את זה כאן, 

אני מספיק בוגר לקחת לעצמי כלים להחלמה, גם היום  יש שירשורים שנראים לי הזייה.... בדיוק כמו שנראה לי הזייה ללראות מישהו שתמיד ת]פסתי ממנו ירא שמיים מאונן.... וזה בדיוק אני, 

אז החלטתי להשאר ולשתף.... לומר לך שהיום אני בסדר ? לא,
אני איש שרק רוצה לעבוד את ה', ובנושא הזה לא הצלחתי לבד.... אז אני כאן עושה את זה בעזרת חברים, 
אתה לא חייב להיכנס בבום.... לי לקח הרבה זמן עד שהיה לי אומץ לתת את המספר שלי למישהו, 

רק תבוא ותשתף אותנו

גם החיים שלי תותים ברוך השם, אבל ההתמכרות עצמה היא צל ענק שמלווה אותי מגיל צעיר מאוד מאוד וזה צל רע מאוד צל שתמיד גם כשהכול טוב וזורם הוא שם בפינה של המוח קיים ומפריע וכואב. שנינו יודעים שלבד לא נצא מזה אז אין לנו ברירה אלא לשנות את דרך החיים שלנו לפי התכנית פה, אגב אני לא מספיק שומע מהחברים הוותיקים פה תודה לה' שנתן לנו את ההתמכרות שבזכותה הם זכו להפוך לאנשים טובים יותר ולתקן פגמים בתוכם ואולי גם אני אזכה להיכנס למסלול ההחלמה הזה ומעז ייצא מתוק. 

ברוכים הבאים לעולמנו הנפלא, יותר משבועים פה וישבת בשקט, כנראה שזה תהליך, וכל הכבוד על האומץ לכתוב הודעה ראשונה,
יש לי הרבה מה לכתוב, אבל הכנות שלך מספיק,
תמשיך איתנו, לקח לי 4 חודשים בתכנית להבין למה אני צריך להפסיק עם התאווה, אבל הרגשתי שפה המקום שלי, והמשכתי לבוא, ודברים בראש התחילו לקרוא,
בכל מקרה אוהבים, תחזיק חזק, יש הרבה שנופלים מהמקום חזרה לתאווה, זה לא מובן מאליו להמשיך לבוא, אשמח להיות לעזר עבורך,
ומתפללים עבורך,
בהצלחה בהמשך.

תודה על התגובות,
אבל אני מרגיש קצת בין הבודדים שרואים את התאווה כאמצעי ולא כמטרה
כולם פה מאדירים את התאווה וכמה שזה עושה להם כיף וטוב, אז וואלה גם לי זה עושה סוג של טוב, אבל.. אני מרגיש שהשתכנעתי שתכלס זה לא באמת זה. זה כמו התמכרות למתוק. לא באמת רוצים את המתוק, רוצים את ההרגשה שהוא נותן. אם משהו אחר היה נותן את אותה הרגשה בדיוק, למי היה אכפת מהמתוק? הוא אמצעי. ככה נדמה לי שאני מרגיש עם התאווה.
כרגע אני נמצא במצב שלא באמת אכפת לי ממה שאני רואה\מתאווה אני רוצה את מה שעומד בעומק של זה. זה תוצאה של הרבה עבודה פנימית, לנבור פנימה עמוק ולשאול את עצמי זה אני באמת רוצה.
עכשיו אני מרגיש קצת מפוכח משום מה, אז אני מרגיש שרק חסרה לי ההרגשה שזה נותן. הכדור הרגעה שמשכיח לי את הצרות שאני לא יודע איך לפתור. לשכוח את החוסר אונים של החיים. 
למעשה הסתובבתי פה הרבה מלפני הרבה זמן אבל פשוט הרגשתי שזה סינית מבחינתי כל הגישה פה ואני באמת מנסה להבין. 
אולי אני אעיז ואתן את הפנץ' ליין הסופי... אני לא סטרייט. ככה שכל עולם התאווה והניסיונות הסטנדרטיים שונים לגמרי מהעולם שלי. אין לי בעיה אמיתית עם הרחוב, אפשר פשוט לא להסתכל ולהמשיך הלאה בחיים. אין ממש על מה להסתכל.
הבעיות שלי לא מבחוץ. בשורה התחתונה אני גבר בעצמי ככה שאפשר לעשות קיצורי דרך אם אין על מה להסתכל...זה אמנם לא תענוג גדול... אבל בסופו של דבר יוצא מזה שאין לי באמת לאן לברוח וריחוקים וסינונים זה טוב רק בשביל איכות הנפילות ולא בשבילן עצמן. ככה שנדמה שאם אני לא עובד על השורש אין על מה לדבר במיוחד.
ואני אומר לעצמי, כשאני קורא מה שכותבים אני באמת מרגיש זר. כי נדמה שעובדים פה על הבחוץ ולא על הבפנים.
זה הרגע שאתם אומרים לי "אז חפש לך פסיכולוג ועוף לנו מהעיניים אתה והשריטות שלך".. לא נעים להגיד אבל חיפשתי ומצאתי וכבר אחד הרים ידים והשני בדרך..

אוהבים אותך. 
אני מוריד בפניך את הכובע. הכנות שלך מעוררת השראה .
לידיעתך, יש בתוכנית הרבה שהם לא סטרייטים.  אני פוגש בקבוצה החיה שבו אני משתתף חבר שהוא מגדיר את עצמו ככזה והוא בתוכנית כבר כמה שנים ובהצלחה יתרה. 

לגבי הנושא שפתחת בו, ההפך הוא הנכון תוכנית 12 הצעדים היא תוכנית שמי שפועל אותה הגיע להכרה שהתאווה שלו זה לא למען תאווה. זה בריחה מכל מיני פגמי אופי או מכל מיני רגשות לא טובות שמנהלים לנו את החיים. והראש הסקסאולי שלנו אומר לנו שאם נברח לתאווה כל הדברים שמפריעים לנו יפתרו. מה שכמובן מתבהר מאוד מהר כשטויות. כמו שכתבת המתוק זה לא הנושא זה ההרגשה.

חי היקר. מאוד מתרגש מהכנות שלך.
ממליץ לך מאוד להתמיד בקבוצה הטלפונית ולבדוק לעומק את תכנית 12 הצעדים
כי באמת רק מהסתובבות בפורום שזה טוב ונחמד ועוזר לקבל את עצמך לא תפיק את העומק והעבודה על השורש שאתה מתאר

לידעתך כל החברים שעובדים את תכנית 12 הצעדים(שהפורום- חלק ממנו-  הוא רק פלטפורמה אחת מיני רבות לביטויה)
מרגישים שהתאווה היא רק אמצעי שדרכה הם משיגים רגש(מזויף-שאחרי שמילאת אותו בכאילו זועק עוד יותר בריקנותו)
של שייכות- תשוקה- עניין-אהבה-קבלה- וכו כל אחד ומה שהוא מחפש שם,

מהכנות שלך נשמע גם שיש לך המון נכונות כן לצאת - ולגבי הסטרייטים יש בתוכנית הרבה חברים שמתמודדים עם תאווה לגברים בשבועות שמעתי מסר מטלטל מחבר כזה שעבר חיים בצל התעללות שהפכה להתמכרות לגברים והיום הוא בדרך של החלמה ונקיות מעל 6 שנים...
מכל ליבי הכואב והאוהב-  מאחל לך שתעמיק בתכנית 12 הצעדים ותקח את היד שמושטת לך פה- אני לקחתי אותה וזה שינה לי את החיים לטובה בצורה שאין לי מילים לתאר!!!!
בהמלצה אדירה על הקבוצה הטלפונית בצהרים 
אוהב 

אתה יודע? לא כתבתי כאן כבר מעל חצי שנה אני חושב. אבל האשכול שלך, טוב, הייתי חייב.
פשוט כי אני מרגיש כמוך. אולי אתה צוחק עכשיו, אני לא יודע, אבל התחברתי לכל מילה.
אני סטרייט, כך שבטוח שאני לא מבין אותך באמת, אבל עם כל שאר מה שכתבת, אני מרגיש אותו דבר. גם לי התאווה מרגישה כמו אמצעי, רק דרך לברוח מקשיי החיים. גם אני מרגיש שאם היו לי פתרונות לקשיים האישיים שלי לא הייתי צריך אותה. או לפחות הרבה הרבה פחות.

אני גם לא מסוג המשתפים, למרות שאני מבין כמה זה תורם.
ולצערי, עוד אין לי פתרון. אולי הדרך היא להתגבר קודם על הקשיים שדוחפים אחורה, לבנות בסיס חיים חזק יותר, ואז אולי יש כלים להלחם.
אין לי הרבה מה לומר, רק רציתי לומר שאתה לא לבד. ושהמילים שלך חיזקו.
מקווה שתצליח.

יש פיתרון - 12 הצעדים. 
תעשה את זה והכל יבוא על מקומו בשלום. 
לי זה קורה לאט לאט, והכלללל. 
אוהבים. 
בהצלחה. 

תודה על התגובות!!
אבל אני באמת שואל את עצמי - האם אני מכור?
בהצלחה חשבתי שכן, הרי זה ברור, בשביל מה קם כל האתר הזה -  למשהו שלא מתמכרים אליו? אז נדמה לי שבעצם כולם מכורים, הם פשוט לא הפנימו את זה עדיין
אבל כשאני קורא עוד ועוד על כל השיטה יש בי קול שצועק חזק, שצועק שהוא לא רוצה להשתייך, הוא מזהיר אותי שאני אאבד את עצמי, שאני נותן אמון בגורמים שאמנם רוצים לעזור לי אבל אותי זה יהרוס (יש לי נסיונות עם הרבה דברים שעזרו להרבה אנשים ולי הם דווקא עשו נזק). נזכיר גם את עניין הנטייה שהתאווה בה היא ממקום אחר לגמרי, היא לא תאווה טבעית שרוצה להמשיך את המין האנושי ולהתקשר אל הנצח, אלא נובעת משריטה עמוקה מאוד בעומק התודעה שגורמת בסופו של דבר לתופעה הזו (לא הרבה יודעים את זה, זה אחד העקרונות של הטיפול במשיכה לגברים).
חוץ מזה שאני לא בטוח אם ניסיתי הכל. בקושי רציתי, אני מודה. רק לאחרונה הרצון קצת התחיל להתעורר. זה לא בוער בי כל תעשיית הנפילות אצלי. רק לאחרונה החלטתי להעביר הילוך קדימה כי הרגשתי שהחיים שלי לא מתנהלים כמו שצריך ברמה שכבר צריך לעשות משהו. וגם הרגשתי שיש בי מספיק אנרגיה שאוכל לקחת מעצמי כדי להתמודד עם זה במידה וזה יתפוצץ לי בפרצוף ואגלה שכל זה לא שייך אליי, משהו שלא יכולתי לעשות קודם.
אז האם תכלס יש דבר כזה מישהו לא מכור? או שמא זוהי רק שאלה רטורית...

חבר יקר,

אני לא מכיר אותך ולא יכול לומר לך שום דבר על השאלה האם אתה מכור או לא. אני מכור והתכנית הזאת שאתה מתאר היא זאת שהצילה לי את החיים ובזכותה אני נקי יותר מחמש וחצי שנים. לא איבדתי את עצמי בכלל, ולא נתתי אמון בגורמים שהרסו אותי.

יחד עם זה, בפירוש יש דבר כזה אנשים שלא מכורים, ולא כל מי שהגיע לכאן הוא מכור. חלילה לומר דבר כזה. 

יש הרבה אנשים שרוצים לעשות דיאטה, אבל רק חלק קטן מהם מגיע למצב שמצריך ניתוח לקיצור קיבה. אדם שיגיד שאין יותר צורך בדיאטות כי כולם צריכים ניתוח הוא אדם לא אחראי. גם אצלנו לא כולם מכורים ולא כולם צריכים את התכנית של הצעדים.

האם אתה מכור? אני לא יודע. אבל האם יש דבר כזה מישהו לא מכור? יש ויש, בודאי.

אהבתי את התשובה, 
חד גוניות היא גם סוג של אויב, 
והצגתה פה את הצדדים בצורה נפלאה