שלום לכולם.
אתחיל מהסוף, אבל גם מההתחלה.
נכנעתי, הבחור החייכן והכריזמתי נכנע.
שנים אני מנסה להיגמל מההרגל המגונה, שהורס לי את החיים, עד עכשיו ניסיתי לבד, או עם חברים בכל פעם ששרדתי כמה ימים אמרתי לעצמי, זהו, אני מחוץ לזה, חיים חדשים, כמעט תמיד נפלתי ממש בסמוך.
אז למה אני כותב? אתמול אמרתי לעצמי שזהו, אני מתייאש מעצמי, אני לבד לא מסוגל ליצר, צריך ישות חזקה ממני, צריך עזרה מלמעלה, ועזרה מלמטה. ישבתי במכונית, מדקלם, ובפעם הראשונה גם מבין את משמעות המילים, אלי, תן לי את השלווה לקבל את מה שאין ביכולתי לשנות.
אני נקי יום אחד, ובניגוד לשאר הימים שהיו "בזכותי", היום הזה הוא בזכות כח גדול ממני, והוא רק להיום. אני מתחיל תהליך של שנה, משהו ארוך טווח, מתפלל לתוצאות וחיים חדשים.
