שאתה אומר שאתה יכול עם קצת תאווה, למה אתה מתכוון?
אולי זו השאלה העיקרית בסוגיה,
לי אין קצת, אם אני אומר לעצמי טוב נראה משהו קטן ונגמור, המשהו הקטן הופך לעוד ועוד ועוד, ואני יכול למצוא את עצמי שורף לילות שלמים ובין לבין צופה בסרטים סתם,
אם הייתי יכול לדעת מתי זה מתחיל ומתי זה יגמר, או אז הייתי אומר שאני יכול עם קצת תאווה,
אבל אם אני לא יודע מתי זה יתחיל ( כן, הגעתי לשלב שזה בא לי פתאום ותוקף, גם בימים שכולי שקוע בקרבת אלוהים) ובטח שאני לא יודע מתי זה יגמר.... זה היה השלב שהבנתי שאצלי משהו אחר, משובש, לא עובד נורמלי,
ואולי זה היה שלב הזעקה לשמיים.... השלב שהתחלתי להבין שהסוגיה לא בטוח שנמצאת בסלח לנו אלא ברפאנו,
ועדיין לוקח לי זמן להשלים עם זה.... כי איפה שהוא, הרבה יותר קל לי להגיד שאני בסדר, ורק נופל, כי לא עשיתי הכל בשביל להפסיק... ואם אני באמת ארצה אני יפסיק.....
ואחרי שאני שוב נופל, שכן רציתי לא ליפול, אני מבין... שאצלי אין קצת, אין שליטה, אין ניהול, יש לגימה ראשונה, ושיכרות....
משמח אותי שאתה ככה שואל, מתעניין, ומנסה את הדברים שהפכו להיות פה מוסכמים,
זה דורש ממני לעבור בירור נוסף אם עצמי, וזה עוזר לי להיות יותר כנה אם עצמי
