ברוך השם, העומק שבעומק יש בצעד 1, כל רגע שאני הוגה בו, מוצא בו איזה טעם חדש.... ומגלה את כוחה המתוק של הכניעה.... אני קורא את ספר "הכניעה" שהוציאו כאן החברים, ומתחבר מאד....
ורציתי לשתף ולשאול, הייתי היום בשאננות גדולה, כנראה מגאוה טיפשית שהנה שבוע מאחורי, ופשוט הכרחתי את עצמי, לקרוא ולכתוב כאן, בכדי להמשיך להתחבר, ולא לנוח, והייתי שמח מאד, למי יש עיצה חזקה, לשאננות הזו.... איך להחדיר למוח החולה הזו, שזו מלכודת???
מקווה ומתחנן לה', אבא תן לי כח, לזכור ולא לשכוח, להתחבר ולא להתרחק....אבא, השאננות, מכרסמת בי, עשה שאהיה חזק ממנה....
תודה על עוד יום נקי....
נ.ב הזכרתי היום בקבוצה, וקשור גם לכאן.....
כתוב "ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל".
המגיד מדובנא, ביאר את הפסוק במשל, על משל זה, השרף מקוצק אמר שנאמר ברוח הקודש...
משל, לסוחר שבא מחו"ל באוניה. כשירד לנמל ביקש מאחד הסבלים שעבדו שם, שיעלה לאוניה ויביא את חבילותיו לביתו. כאשר הגיע הסבל לבית הסוחר מזיע ומתנשף וביקש את שכרו, אמר לו הסוחר: "החבילות שהבאת אינן שלי". שאלו הסבל: "וכי מנין לך זאת, הרי לא ראית כלל את החבילות שהבאתי?" השיב לו הסוחר: "חבילותי הן חבילות קטנות של יהלומים. אילו הבאת אותן בודאי לא היית מזיע ומתנשף כל כך. מאחר שראיתי עד כמה התעייפת, הבנתי שבודאי לא את הסחורה שלי הבאת".
כך אומר הקב"ה לעם ישראל: "ולא אותי קראת יעקב", "כי יגעת בי ישראל". עבודת ה' היא קלה, טעימה, נעימה... ללא יגיעה ועייפות....