בגדול כשכותבים את הצעד הראשון, לפי איך שמדריכים כאן, אפשר להבחין בין 1. תיאור העובדות- היסטוריית השימוש, היסטוריית הניסיונות להפסיק את השימוש, וכדו'. ל- 2. הניתוח של העובדות- מה הפסדתי מהשימוש, מה הרווחתי מהשימוש, וכדו'. ו- 3. החויה- הלב נשבר, הכאב, החוסר אונים שבכל הנ"ל וכדו'.
ואני כל כך שמח שהיום סיימתי לכתוב "בגדול" את החלק 1, ההבנה שמתקבלת כבר מהכתיבה הזו בלבד, היא בדיוק כמו שאומרים כאן, היא מדהימה, ממש רואים להתמכרות, את הלבן שבעיינים... עכשיו אני מבין למה זה כל כך חשוב להזכר בהיסטוריה הזו, כשאתה מפסיק את השכחה, אתה בעצם מפסיק את ההכחשה, והמנוע מתחיל לפעול.... וכשכותבים מגיעים לרמות הרבה יותר גבוהות, מאשר מחשבות באויר. מדהים, אין מילים אחרות... נזכרתי גם תוך כדי כתיבה בדברים שאילולא הכתיבה לא הייתי נזכר בהם, ועכשיו אני רואה, שגם בהם, היו דברים כל כך קריטיים, בסיפור אצלי.
אגב בשלב הכתיבה הזה, בכדי לא להכנס לפנטזיות ורצונות, עזר לי מאד כרגע, כן להכנס למוד של חוקר/פסיכולוג, ולא לחוות עדיין את הדברים לגמרי, וב"ה כמעט ולא השפיע עליי בכיוון הזה. אמנם בהמשך אצטרך לחוות את הדברים ולהוסיף את הרגש, אבל רק להיום!!!
אסיר תודה על עוד יום נקי!!!!
נ.ב היום גם גיליתי יותר את עומק הפיצול שבי!! היום שמעתי ממחלים, כיצד בעברו הוא השתמש, והרגשתי באותם רגעים, רתיעה, צרם לי אישית באוזן, לשמוע את התיאורים, (אם אני זוכר נכון, ראיתי אצל מישהו נוסף כאן, שכתב משהו דומה, שבהתחלה היה קשה לו לשמוע כאן את המילה "אוננות", בשבילו, זו היתה מילה גסה), אבל פתאום תפסתי את עצמי, רגע, את כל מה שהוא עשה, אני גם עשיתי, בהחלט לא פחות ממנו בכלל, וכך תפסתי את עומק הפיצול שבי ....  (אמנם אין ספק שאפשר, וצריך, לשמור על שפה נקיה, וטוב שזה צורם) מה דעתכם?

בוקר טוב, כל כך נכון מה שכתבת ומה שהבנת תוך כדי כתיבה, מכאן אנו רואים ומפנימים את חוסר האונים שלנו. וכך תמיד נסתכל אחורה אל המקום שבו היינו, וכמובן שלא נרצה לחזור לשם. 
אוהבים

כל הכבוד, פשוט מדהים לראות את ההשקעה והעבודה שאתה עושה פה, זה בכלל לא מובן מאליו, תודה על השיתוף שלך בצעדים, מחזק אותי שיהיה לכולנו בהצלחה והעיקר שנהיה נקיים רק להיום.
אשמח לדבר איתך ברוך שאמר, אולי תוכל לעזור לי באיזה עניין שקשור להחלמה שלי!

שלום ברוך שאמר
מצטרף לקודמי, ההשקעה שלך ניכרת ברחבי הפורום, אז תודה לך.
מזדהה מאוד עם החלק של הכתיבה, שהיא מעורר ישנים ומקיצה נרדמים, ואגב גם הרבה אחרי שתסיים לכתוב את הצעד הראשון תיזכר בעוד מקרים. חברים ממשילים את זה ל'בצל', כשאני מקלף קליפה אחת, פתאום מתגלה לי הקליפה הקודמת שלפני כן לא ראיתי אותה משום מה. (לפעמים גם יורדים דמעות תוך כדי, זה בסדר...).
אני גם בעד לא לנוול את הפה, וגם בעד להוציא את הכל על השולחן.
איך זה מסתדר? שאלת המיליון. כנות, והרבה תבונה להבחין בין השניים.

אוהב
תמשיך לשתף אותנו.
יום שפוי ונקי.

שבוע טוב לכולם.

רבי מיכל מזולוטשוב אומר :יצר הרע (השטן)  לא מעוניין שניפול לחטא אלא מעוניין בתחושת העצבות שלאחר מכן.
הרי אחרי החטא אנו עושים תשובה (חרטה או אפילו הרהור תשובה).כל נסיונו להביאנו לחטא היא כדי שניפול לעצבות.
אז חברים אם נופלים - תשובה מהירה ואחרי זה חייבים להיות בשמחה בפרט בחודש אדר.

תודה ׳ברוך׳, נהדר!

Danvery אני לא יודע איך זה אצלך, אבל אצלי כל פעם ׳שניסיתי׳ להיות בשמחה לאחר החטא(?) רק העמיק אצלי את תחושת הריקנות ואת העצבות.
מה שאני מתכוון להגיד שלא שייך להגיד שצריך להרגיש כך וכך לאחר עבירה היות ורגש הוא מציאות , וכשכופים רגש מגיע במקומו בדיוק הרגש ההפוך ודו״ק.
מה שהספרים כותבים הינה עבודה עצמית של המחשבה (עבודה ארוכה והיא לא מגיעה ברגע שלאחר הנפילה..) ולמחשבה המתמדת יש כוח לעבוד על הרגשות .

מקווה שהובנתי, הועלתי, ולא חפרתי.