שלום רב לחברי הפורום.
אני בן 42.השבוע. כן.מאז שאני זוכר את עצמי פגמתי. נראה לי מגיל 11 שאז זה עוד היה מרענן וחדש ולכן "השקעתי"בזה.הייתי מעדיף להשאר בבית ולפגום מאשר להסתובב עם חברים ולכן לא היו לי חברים אמיתיים. 
כשגדלתי לא היה לי כל כך זמן לחברים ובתור בחור ביישן גם לא לחברות.העדפתי את הלבד שבו אני יכול לפנטז שכל טוב איתי.
לאחר שנים התחתנתי וסיפרתי לאשתי שאני לא מסוגל לשכב איתה כשהתינוקות שלנו ליד.אבל זה לא מנע ממני לפגום עם המחשב בסרטים .עד שהיא תפסה אותי.ועזבה את הבית.
כן.אני גם גרוש.כבר 11 שנים.ויצאתי עם נשים אבל תמיד האידאל היה בסרטים.היה יותר קל ב"לבד" שלי.
היו לי קטעים שלא היה לי זמן לפגום...עבודה. לחצים של להשיג כסף לחיות.אבל תמיד חזרתי לזה.
אני כבר כמה שנים נמצא פה .והזמן הכי ארוך שלא פגמתי היה 60 יום נראה לי.אבל "פיציתי".
תמיד חזרתי לרעה החולה הזאת.
ברוך השם תמיד הוא עוזר לי .הבעיה היא שאני לא תמיד מבין זאת .
אז כמה שאלות ברשותכם:
1.איך מחזירים את האמונה בקטע של השנייה שלוקח לפגום?מרוב נסיון הפגיעה שלי היא מאוד קצרה.והמבין יבין.אז איך מחזיקים דווקא בקטע של החולשה שלוקחת רק כמה דקות?להכנס לקבוצה או להשאר בקשר עם מישהו לוקח יותר זמן.
2.איך אני מצליח לגרום לעצמי להבין את הרעה שזה גורם לי?מצב כלכלי על הפנים.מצב גופני ירוד(עייפות מלילות  ללא שינה מצפייה בסרטים. ודווקא לא קשים.כמו שאמרתי מספיק קטע קטן וזהו.).חוסר חברה.לבד בלי אישה.
3.המצב הכלכלי שלי גם לא מאפשר לי לתת קנס.היו פעמים שנתתי גם 200 ש"ח אחרי נפילה אבל בסופו של דבר השתמשתי בכסף כי הייתי חייב בשביל מחייה.שמתי את הכסף בקופה של אגודת אפרת.ותמיד הייתי לוקח ורושם פתק.היה פעם אחת שהייתי קצת שפוי והצלחתי "לחסוך" 1000 ש"ח ואפילו הם הגיעו ליעד שלהם.העברתי לאגודת אפרת.
מה שבעיקר קשה לי זה הצביעות.אני שונא אנשים צבועים.אבל אומרים ש"כל הפוסל במומו פוסל ".ואני נראה חיצונית חרדי ואומרים עליי שאני אדם טוב.אבל בקטעים של הלבד יוצא האני האמיתי שלי.ולמחרת אני עצבני וחסר סבלנות .
מה עושים???

קודם כל מתחברים

תתחבר לפורום, תשתף כל פעם שאתה רק מרגיש את המתח מתחיל להבנות. אל תחכה שיגיע למאסה קריטית, כי אז כבר קרוב לבלתי אפשרי לעצור...

תצטרף לפחות בתור מאזין לקבוצה הטלפונית וממליץ מאוד לעשות מאמץ עליון להגיע גם לקבוצה חיה

לאורך זמן תצליח בעז"ה לטפל בגורמים לנפילות וכך להגיע לשליטה בסמפטום, דהיינו הנפילה עצמה

בשורה התחתונה, תישאר איתנו ותמשיך לשתף

ברוכים השבים.
אני לא מאחל לעצמי את מה שאתה עובר.
אני יותר ממזמין אותך להצטרף לתכנית 12 הצעדים, אתה יכול ליצור איתי קשר במייל, או בקו החם של שמור עיניך.
המייל שלי הוא aw86625@gmail.com
נראה לי שסבלת מספיק, זכותך המלאה להפסיק לסבול. מאחל לך הצלחה כמו רבים מהחברים שקיבלו את כל חייהם מתנה.
אוהב

וואו, מאוד מזדהה עם הדברים שאתה כותב, תודה.
1. כתבת:

אז זהו, זה תלוי ממתי אתה סופר את השניות, כמובן שמהזמן שהמכנסיים למטה ואני מול המסך המרצד אז זה עניין של שניות ואפילו פחות! אבל איך הגעתי למצב הזה? היו כמה שניות עד שהמחשב נדלק? מדלת הכניסה לחדר עד למחשב, עוד כמה שניות? מהרגע שהגיעה ההחלטה לצפות בפורנוגרפיה ועד שהגעתי לאותה הדלת? ואפשר ללכת ככה אחורה עוד ועוד. התכנית והחברים למדו אותי שזה לא באמת שניה. גם ההחלטה לצפות בפורנו לא הגיע ברגע, היה משהו שהפעיל את זה. שעמום, פחדים, רעב, בדידות, כעס, הרגל, תסכול והרשימה עוד ארוכה. תשאר כאן ולאט לאט תלמד לראות ולקלוט את הדברים שמובילים אותך לשם.
2. תזכור את הסבל שזה מביא, תנסה לדמיין לאן הפעולות החולות יובילו אותך, לאן אותם פעולות בדיוק הובילו אותך בעבר, כנראה שהתוצאות יהיו דומות

תהיה חזק חבר.
עצם הכניסה לפורום ולהיות "מעורב עם הבריות"  בכל המשתמע מכך - כאן באתר -  נותנים לי כוחות מה שאף סגולה לא יכולה לעשות.
לא מבין למה ,אבל זו עובדה.

שלום לך חבר, כואב מה שאתה עובר, ואני בדעה של החבר נתן אתה חייב להתחבר .
ויש הרבה פעולות שאתה לעשות Shabtaiafoon@gmail.com 
אשמח לתת לך טלפון. 
בהצלחה שבי1