זה נכון שזה יצר טבעי, רק העובדה שאני לא שולט בו היא הופכת את זה להתמכרות.
עזר לי מאוד כשראיתי שיש קבוצות של אכלנים אנונימים - גם לאכול זה טבעי, אבל כשזה הופך למשהו ששולט עלי, שמונע ממני תפקוד טבעי - זו התמכרות.
כמו לדוגמה שאני שלא מכור לשתייה, שותה לפעמים כוס או שתיים של יין טוב בשבת, משתכר בפורים ואולי בי"ט כסליו. אבל אם לא בא לי - אני לא שותה. אלכוהוליסט שרואה כוסית - אין לו בחירה, הוא יכול לנסות להתאפק, אבל התשוקה שלו תגרום לו לשתות במוקדם או במאוחר. גם כשהוא יודע שזה יזיק לו. ואחרי הכוס הראשונה - תבוא שנייה ושלישית...
כך אני. אדם רגיל רואה תמונה מינית, נהנה וממשיך הלאה. אני נדלק ולא יכול להפסיק. אני אפתח תוך כדי עוד כרטיסיה ועוד כרטיסיה...
אני יודע שכרגע זה יזיק לי ולא יכול להפסיק. יש לי מחר טסט נהיגה, אני חייב לישון. זה ברור לי בשכל, אבל התאווה חזקה יותר, ואני אתקע עד השעות הקטנות של הלילה מול המסך..
אז תבדוק. אם אתה צורך מין כמו אדם רגיל, בבקשה - פשוט תפסיק כשאתה מבין שאתה לא רוצה יותר. אנחנו המכורים לא יכולים להפסיק לבד...
בסטיגמה מכורים הם מין זומבים סוטים פדופילים שיושבים בכלא. לא תאמין איזה אנשים טובים עם עולם חברותי (אנחנו שחקנים טובים, אין מה לומר) יש בקבוצות.
מציע לך לחשוב על זה. זה לא פשוט לקבל את המצב שלנו. זה המון כניעה וענווה. אבל זה המפתח להחלמה ולשחרור.