את זה כתבתי כשהצטרפתי לאתר
המון אני מקווה שיהיו לי פיתויים שאני לא אעמוד בהם - ומהתקווה הזו אני רוצה להפתר. מרגיש לי שעיקר הרצון שלי הוא ליפול, ורק אין לי אומץ ואני לא מוכן לקחת אחריות על הנפילה, ובגלל זה אני לא נופל, אבל אני רוצה ליפול.
אחרי כשבועיים שבהם לא רציתי ליפול ושמחתי בזה והזכרתי את זה בהודעות,
אתמול קצת רציתי ליפול, לא מצליח להזכר בעקבות מה ואולי עדיף גם לא לנסות,
קצת התבאסתי על זה. קשה לי לשמוח בחיים שלי כמו שהם כשזה קורה.
התישבתי לחשוב האם היה משמח אותי לגלות שאני גוי.
התחלתי לתכנן איך הייתי מנהל את החיים שלי בגיותי. עברתי תהליך. התחלתי לחשוב האם סגולת ישראל זה צד בעל משקל עבורי או שרק דברים טכניים ביהדות מושכים אותי. האם אני אתגיר, האם אני אתגיר אבל רק אחרי שאעשה קצת חיים כמו שאסור ליהודי. איך אתפרנס, הרי יהיה לי את כל הזמן שבעולם בלי תפילות ושבתות ולימוד תורה.
והרי גם עכשיו אני לא מחויב ללמוד כל כך הרבה ואני יכול להתפרנס בכיף ובכל זאת אני בוחר בזה ומה יהיה שונה.
חשבתי על כל השאלות האלה. לא יודע אם עניתי על הכל,
אבל עברתי תהליך.
בחרתי שוב ביהדות.
בחרתי שוב באישתי.
ובמיוחד על הבחירה השניה אני מתפלא, הרי אני טוען שכל אחד יכול להתחתן כמעט עם כל אחת, אז היה יכול להיות לי קשה למצוא מישהי יותר טובה מאישתי?
ומשום מה אני נזכר בכל הרגעים השמחים ובשכל אני לא מבין איך, אבל אני יוצא עם תחושה שלא יכולה להיות לי מישהי יותר טובה מאישתי...
ובכל זאת... חשבתי אתמול לכתוב את ההודעה הזו, להתרגש מזה שבחרתי מחדש ביהדות ובאישתי. עכשיו התפנתי לזה ודוקא המרירות היא מה שתופס אותי.
אני לא מצליח להשתחרר מהתחושה המרירה שאני אפילו ספק רוצה ליפול. שבא לי לחשוב על דברים אבל ממש אסור לי.
אולי אני אפסיק את ההודעה הזו, כי נראה לי שההתעסקות בזה מכניסה לי את הרצון לחשוב...
תודה שאתם איתי (פרצוף מריר).
