שלום לכולם.
עכשיו נפלתי.
עכשיו, ומקודם. וכמעט אתמול. ושבוע שעבר.
השתתפתי בשיחת-ועידה אבל לא יודע, לא הלך ולא זה...
אני לא יודע מה לעשות?!
הכל התחיל לפני עשר שנים אולי, בחסדי שמים, כנראה, לא ידעתי מה זה לאונן עד לא מזמן (שנה+) אבל זה לא מנע ממני מלשבת ולצפות בדברים לא ראוים שנים על גבי שנים. כל פעם, כמו כולם, מתחרט, בוכה, מתיאש, מנסה מחדש ושוב נופל.
לא יודע אם יש עניין לספר את כל הסיפור, כי זה לא ממש מוסיף,
הנקודה היא שלא האמנתי בשום דבר ובאף אחד. סוג של התנשאות ושרידה עצמית - מה שהוביל אותי לרדת שחת. ה"י.
אני תמיד אומר לעצמי - הרי כל תירוץ שלא יהיה, 'יחוד עם המחשב', 'חסימה', 'סינון', 'הרחקה מהמחשב', 'להכנס רק למייל', 'פלאפון עם חסימה', וכל דבר שרק אמצא - כשאני רוצה פתאום - אין שום דבר בעולם שיעצור אותי, חוץ משבושי קליטה שלפעמים א-לוקים מראה לי מלמעלה... למה?@?@?@?
התחתנתי לפני כמה וכמה חודשים ואיזה חודש אחרי החתונה, אולי קצת יותר, גיליתי שנשארתי אותו דבר, זה ייאש אותי לחלוטין ולא ידעתי איך לאכול את זה.
אני יודע שלא אראה את עצמי משתתף בקבוצות דיון ותמיכה, מפגשים וכד', אבל מה? אין לי תקנה?
ובמחילה, מנהלי האתר, עשרות פעמים בין נפילה לנפילה - נכנסתי לאתר לנסות לגשש באפילה ולמצוא משהו איך אני עוצר את עצמי, ומשהגעתי לחוברת שתים עשרה הצעדים - חשכו עיניי... א. עד שמצאתי אותה - נפלתי עשרות פעמים, בסוך היא נמצאה באיזה חור נידח באתר. ב. מספר התווים שבה שווה בערך למספר הפעמים שנפלתי בחיים. מה עושים? חברה זה לא מציאותי!
