שלום לכולם.
היום זה היום הראשון שאני נכנס לפורום אז להתנהג אלי בעדינות 
רקע על עצמי. נשוי + ילדים.
עובד אינטנסיבי ובכללי נהנה מהחיים.
16 שנה אני מכור והדחקתי.
תירצתי לעצמי תירוצים.
הכנסתי לי לראש אדישות כזאת כאילו הכול טוב זה נורמלי....
לפני כחודש זה סוף סוף קרה.
שאלתי את עצמי, הרי כל מה שרציתי להשיג בחיים השגתי יחסית בקלות.
אז למה דבר כזה "פשוט" אני לא מסוגל להיות המחליט והקובע.
התחלתי לקרוא באינטרנט על התמכרות לפלפון והגעתי למטפלת שדבר ראשון כיוונה אותי לחתוך עם זה כאן ועכשיו באמצעות חסימות אינטרנטיות.
שמתישמתי רימון אבל די מהר עליתי על הסיסמה שאשתי נתנה וכך מצאתי את עצמי נכנס שוב.
שוחחנו על כך וקיבלתי על עצמי לקחת אחריות.
היא זו שהפנתה אותי לכאן.
אני משתף אתכם, כדי לקבל את הכוח להתרומם ולהתגבר על הרוח שטות הזו.
אני יודע מה זה עשה לי, הוריד ממני כל חשק מקיום תורה ומצוות. הכניס בי קרירות גם בחיי הזוגיות.
הכי כואב לי שאין לי שום הרגשת כאב כמו שהיה לי בפעמים הראדונות בישיבה אז הייתי בוכה לריבונו של עולם מכל הלב והייתי אומר לו "אנא תוציא אותי מזה, זה מגעיל אותי, זה לא מתאים לי". אבל היום. איפה?
שום דבר! לא מתרגש... הכול טכני זה כבר נהיה מונוטוני אין לי שום הנאה מזה רק פורקן רגעי חולף תוך שניה...
אני בתהליך. אשתף אתכם בלי נדר. כי השיחות הבאות שלי יהיו על למה הגעתי לשם מה חיפשתי. כי יש כאלה שיראו פפורנו וזה יחלוף להם מול העניים בלי שירגישו צורך לחזור לשם, אבל אני כן. כשראיתי בגיל 12 פעם ראשונה חזרתי גם חזרתי.
אז נדבר עוד אה....
