שלום.
אני קראתי הרבה פוסטים בעניין הזה בפורום, אין לי הרבה מה לחדש, לא ברחתי מהים לא קפצתי ממסוק (היו להם ציפיות...)
אני מגיל קטן עד היום (30+) עושה את זה, באמת בהתחלה הייתה לי את ההרגשה שיש לכולם והרבה מוזכר פה עניין של ייאוש ומה אני יעשה.
קראתי הרבה ספרים, היו לי הרבה ימים נקיים ברצף והיה לי סיפוק אדיר, אבל שוב ושוב זה חוזר לאיפה שהייתי ולפעמים חוזר ברמה גבוהה הרבה יותר.
החלטתי שזהו, אני ממשיך את החיים שלי יחד עם זה, אני אומר לאלוקים שאני טוב בהרבה דברים ואני משמח אותו בכל מיני דברים ורק בזה אני נופל ואין לי חשק לקום בפעם המיליון וזהו.
תקופה ארוכה שאני ככה ולא נותן למחשבות שלי ליפול עוד, החלטתי שזה כאילו מותר לי וזה בסדר, הקב"ה בכוונה עשה כוח אדיר ומשיכה חזקה לזה כדי שנוכל להשתמש בזה בצורה נכונה ורק אני לא יודע איך.
כמובן אני מתפלל (אולי לא מספיק) וממשיך את החיים מאושר ותמיד עם חיוך עד....
עד לפעם שאישתי הבינה שאני פגום בנושא הזה, ואז הבנתי שאלוקים לא נוח לו בצורה הזאת, האישה כידוע הראי של המידות של האדם מה לתקן ואם הקב"ה החליט שאישתי תדע אז כנראה אני חייב לא להמשיך ככה.
מצאתי את הפורום הזה ואת האמת שלא מצאתי כאן משהו מיוחד, קראתי הרבה ספרים ומאמרים בחיים שלי על זה, אני מכיר הרבה סיפורים אז לא ראיתי איזה חידוש שלא ידעתי.
הנושא של 90 יום לא מושך אותי, עשיתי את זה לבד בישיבה ולא הביא אותי לשום מקום, אין סיבה שזה יהיה שונה.
אשמח לשמוע ולקבל כלים והפנייה אולי זה יעזור לי איך שהוא.
רק לציין שאני אדם מאוד מאוד עסוק, וההתמודדות שלי לפעמים על נפילה של שנייה וממשיכים הלאה את החיים.
עוד לציין שאני מדבר גם על לפעמים על חטאים של עיסוי וכדומה, ודי למבין.
תודה מראש.
