שלום לכולם, בחרתי להציג את עצמי כדי להתחזק ביחד עם כולם.
אני חזרתי בתשובה בגיל 17 ולצערי עד אז כמו כולם גדלתי בטומאה וכו' והגעתי גם למצבים קיצונים [הנס הוא שה' יתברך שמר עליי מליהיות עם נשים למרות שהייתה לי את האפשרות, הנפילות היו רק ביחידות] של סטיות וכו'. במקרים האלו אחרי המעשה הייתי מתמלא בצער עצום על כך שאני עם סטיות כאלה שגם בעולם החילוני נחשבות לגרועות.
בסופו של דבר ה' יתברך זיכה אותי להכיר את המקום הנפלא הזה בגיל 17 ולהתחזק לאט לאט, אחרי זה הגעתי במסע לפולין של כיתה י"ב אל הציון של רבי אלימלך מליז'נסק ביחד עם כל הכיתה שלי [שרבי אלימלך הבטיח שמי שיבוא לקברו לא יפטר מן העולם בלי הירהור תשובה] ואז אחרי כמה ימים לציון של רבי נחמן מברסלב באומן בראש השנה.
מפה הדרך לתשובה הייתה קצרה בס"ד ולמרות שנשארתי בתיכון מעורב בכיתה י"ב [כי ההורים שלי רצו שאני אסיים בגרות ולא אעזוב הכול ואלך לישיבה, הם הסכימו רק אחרי י"ב שאלך לישיבה] ה' יתברך נתן לי כוחות פלאים שהתאות ניאוף לא הציקה לי למרות שהמשכתי ללמוד עם בנות וכו' ה' זיכה אותי לשמור עיניים ולהתחזק וכו' וגם לקרוא ספרי מוסר ולנהוג בפרישות גדולה אפילו שגרתי בבתי מלון ליד הבורסה וכו'.
בסופו של דבר, נכנסתי לישיבה ליטאית של בעלי תשובה לחצי שנה, ואז התחברתי שוב לברסלב והעיפו אותי מהישיבה, חזרתי לבית, שלחו אותי למאה שערים, עד שזכיתי גם שם להתחזק מאוד וכו' וכו' [חשוב לציין שכל אותו הזמן באמת לא הזיז לי התאוה הזאת ומידי פעם היו לי ניסיונות במחשבות מהעבר [דווקא במחשבות כי הייתי שומר עיניים מאוד חזק ולא ראיתי שום אישה במשך כמה שנים] אבל בכל זאת ה' יתברך זיכה אותי להתגבר ולא לפגום.
הכול הלך כרגיל עד החתונה, גם שם המשכתי בפרישות גדולה וגם בשעת המעשה להרגיש יסורים של ברית מילה. [ככה הייתי מתפלל לה' יתברך ובאמת זכיתי להרגיש ככה וממילא להיות פחות קשור לתאוה].
שלוש וחצי שנים אני נשוי, התעלתי ועליתי בס"ד אבל לפני חצי שנה היצר תפס אותי ואני מקוה שה' יגער בו ויעיף אותו ממני.
איך הוא תפס אותי?
כל השנים האלו, היו לי ניסיונות עצומים בתאות ניאוף וכל יציאה לרחוב הייתה מאבק עצום שאי אפשר לתאר, כמובן שלא הייתי רואה נשים וגם אם היה צורך לדבר איתם הייתי שומר עיניים ומסתכל לריצפה. עברתי הרבה בושות ובזיונות אבל זכרתי במה שרבי נחמן אומר "אחד היה אברהם" היינו שלא התבייש מאף אחד שהלעיג עליו וככה כל אחד צריך ליהיות וכו'.
חשוב להבין שבמשפחה חילונית שמירת עיניים נחשב לשיא הקיצוניות ולכן זה פי כמה יותר קשה.
היצר הרע ראה שאני לא רואה נשים, לכן הוא עשה לי נסיונות חדשים עם גברים. במיוחד עם צעירים ובחורים שנראים טוב ושוב עברתי נסיונות עצומים אבל עדיין בס"ד בלי לפגום.
אני מאמין שמה שהפיל אותי היה הפרישות מאישתי. לצערי זה היה מעבר להלכה וברמה מאוד מוגזמת [אני מדבר ברמה של שנים ולא ימים], וכידוע דבר כזה גורם צער גדול לאישה ועל פי ההלכה גם יש חובה של פעם בשבוע לפחות וכו' וכו' והנשואים יבינו אותי.
היא ביקשה מרבנים שידברו איתי ומאז הסכמתי ולא הסכמתי, היה לי מאוד קשה לקבל את זה והתחלתי לרדת ברוחניות כי לא קיימתי מה שאמרו לי.
מחשב בלי אינטרנט לצורכי כתיבה היה לי אבל כמובן שאינטרנט במאה שערים מאן דכר שמיה. להסתכל על נשים ברחוב גם לא בא בחשבון כי יגידו מה קרה לזה ששמר עיניים במשך כמה שנים?
לכן הסתכלתי להנאתי באלבום החתונה שלי. לא היה כמובן יותר מידי במה להסתכל אבל לצערי אישה אחת עם פאה משכה לי את העיניים [ועד היום אני לא מאשים אותה כי יש לה על מי לסמוך וגם במה האישה אשמה אם היא נראית טוב וכו' ואפילו בלי פאה [סליחה שאני ככה אומר], אני מאשים את עצמי שלא הורדתי את העיניים והסתכלתי על אשת איש שכידוע בשם הבן איש חי שהיצר הרע מנסה להתגרות בזה ביותר כי זו עבירה בין הכי חמורות שיש].
לא עבר הרבה זמן עד שהגעתי לפגם הברית, מה שהוביל אותי לשבירה כי הייתי במשך כמה שנים עם שמירת עיניים ופרישות ולא ראיתי שום אישה. וזה כמו צניחה ממגדל של 200 קומות הישר אל הקרקע.
עשיתי תשובה כמה שיכולתי וכו' וכו' וקיבלתי על עצמי דברים שכוללים החבאת האלבום ממני ביד מישהו אחר. אבל אחרי שעברתי דירה ולפתע גיליתי את האלבום תמונות נפלתי שוב ושוב ושוב.
עד שעשיתי נדר לא להביט יותר בתמונות נשים שנמצאות באלבום וכו'. הנדר עזר בס"ד אבל התמונות של הנשים נשארו לי חרוטות בשכל. מצלמה שמצאתי עם סירטונים ותמונות של נשים נשואות [כמובן בצניעות] הוסיף לזה ולכן גם עשיתי נדר לא להביט יותר במצלמה וכו' וכו'.
זה עזר אבל לא עזר. התמונות נשארו חרוטות במוח ועד היום אני עובר נסיונות ולצערי כל שבוע נופל שוב מחדש.
איפה הייתי אז לפני התשובה? בשפל המדרגה. איפה הייתי לפני שנה? בפרישות וקדושה גדולה [אבל החסרון הוא שזה בא על חשבון האישה ולכן באמת זה לא שווה כמעט]. איפה אני נמצא עכשיו? חזרתי כמעט אל לפני התשובה, והא ראיה שהיום עשיתי אינטרנט בבית ועם סינון של אינטרנט רימון [עם קוד שאני עשיתי, לכן זה לא שווה הרבה כי אני יכול לשנות מתי שארצה, אני מאמין שהדבר הכי מועיל בזה הוא נט פרי] מתירוצים שונים של "נמאס לי להשתמש בחדרי מחשבים הציבורים שלוקחים הון עתק וכו' וכו'" וחוסמים כל דבר קטן".
אין לי מושג לאן אני אגיע, ניסיונות באמונה מאז ועד היום לא חסר אבל לאחר כל מה שעברתי, לאחר מאות שעות התבודדות של תפילות וצעקות בשדה [כפי שכתוב בליקוטי מוהר"ן, שצריך לצעוק 70 קולות על תאות ניאוף, ומניסיון ראיתי שזה הציל אותי הרבה], בסופו של דבר אני שוב חוזר לנקודת התחלה. אבל אני מאמין בכל ליבי שה' יתברך הוא האלוקים והוא אוהב אותי בכל מצב שאני אהיה. א-היה אשר א-היה, אפילו במצרים. ואני מאמין שבאמת אפשר לצאת מהתאוה הזאת, וגם להרגיש מיאוס גדול ממנה אפילו בשיא ההורמונים. אבל אני מקוה שגם הלב שלי יסכים עם המוח שלי ויפעל על פי השכל בדבר הזה שתאות ניאוף היא נמאסת ביותר וחוץ מפריה ורביה וקיום מצות עונה, אין בה שום תועלת אחרת.
למרות שהייתי רוצה לשתף אותכם בניסיונות הכי גדולים שלי אני מעדיף שלא לכתוב את זה כדי לא לעורר לאף אחד חס ושלום תאות ניאוף.
הלוואי ונזכה כולנו לישועת ה' ושנשים פשוט לא יעניינו אותנו, ורק ה' יתברך והאישה של כל אחד יעניינו אותנו.
