היי לכולם.
משתף פה.
פשוט קשה.. לפעמים אני חושב על זה שהלוואי ולא היה לי בכלל את היצר הזה.. די נמאס, כמה אפשר ליפול? וזה אשכרה לכל החיים. די כבר, כמה ייאוש, כמה גועל.
דמעות בעיני, מרגיש כלוא. מרגיש ככ רע, ככ רוצה לברוח מזה. חוטא, שוב ושוב, ומתחרט ושוב. עד שמגיע הייאוש.
ככ הרבה שנים בתוך זה. העניין הוא שרוב הזמן זה לא מרגיש מגעיל בכלל. הן יפות כל אותן שחקניות, אני מכיק ככ הרבה שמות שלהן בעל פה מרוב שאני שקוע בזה. זה מתוק, זה כיף.. אבל כמובן אחר כך מגיע הגועל והייאוש. זה מאפיל עלי, על החיים שלי, על הקשר שלי עם אשתי, על החלומות שלי.. זה פשוט דורס לי את החלומות.. במקום לשבת ולעשות דבקים שאני אוהב.. אני מתרץ איזה תירוץ כדי לפתוח את הסינון והופ.. קופץ לבקיכ הנעימה-מזוהמת הזו.
מה עושים? ריבונו של עולם? מה?
אולי פשוט קח מאיתנו את היצר הזה..