היי לכולם,
אני חדש פה והאמת אני בחששות גבוהים.
בחששות שלא אצליח, שזה גדול עליי.
וגם בחששות "מתוחכמים יותר" כמו, אם אפרד מההתמכרות הזאת, אפול להתמכרות אחרת חזק יותר.
והן קיימות, אני בקורונה פיתחתי לעצמי כמויות של התמכרויות חדשות, עם טריגר מאוד מובהק של בדידות, שהיה הנושא המרכזי של הקורונה, במיוחד כרווק.
אפילו עזבתי את הבית של ההורים כדי לגור עם שותפים, סגנון משנה מקום משנה מזל, וזה לא עזר, אני עדיין מכור. לטלפון, למין/אוננות, ולאוכל. השמנתי המון בקורונה. העצמתי את הזמן שלי בפלאפון משעה-שעתיים לצרכי עבודה ועדכונים לשעות על גבי שעות של בזבזת זמן. ואני כל הזמן מחפש לאכול. היום בעבודה ישבתי וראיתי סרטונים של בחורות שאני אפילו לא כל כך נמשך אליהן, אפילו בלי לפרוק. סתם. ממש סתם. בזבוז טהור של הזמן שלי ולצערי גם גזל של העבודה. אבל זה חזק ממני. לא עוזרת גם הבחורה שלא מפסיקה לפלרטט איתי במשרד.
ברור לי שאני מנסה להתחמק מההתמודדות הרגשית של... טוב של הכל. אבל ההתמודדות הזאת משום מה מרגישה לי גדולה ועצומה מנשוא. ואני אפילו לא בטוח לגמרי מה היא לעומק ואיפה להתחיל.
למזלי אני בתהליכי התחזקות, ואחת הסיבות שאני רוצה להפסיק, זה כי בפועל זה מונע ממני ללמוד. במקום לשבת עם חומש / מסילת ישרים, אני יושב בספה ורואה טלוויזיה / טיקטוק / וכד'.
בקיצור. אני רוצה להפסיק. אבל מפחד. מההתחייבות. מהקושי. מהכל.
תודה על הקריאה וסליחה על הפריקה. מאוד אשמח לשמוע ממכם את דעתכם, וקצת שיתופים לקראת ההתחלה, אולי מאנשים שעברו משהו דומה, ספציפית גם של התמכרויות מרובות במקביל.
תודה מראש 3> והצלחה רבה לכולנו