אז שלום לכולם,
התלבטתי אם לכתוב כאן אבל מרגיש שכבר חייב לכתוב איפשהו.
אני בחור, בן 21, נחשב דוס רציני. למדתי בישיבה שנה וחצי בפנימייה, לפני זה
בישיבה תיכונית 4 שנים עם פנימייה אבל לא ישנתי בה, רק הייתי שם עם חברים.
אני דתל"ש לשעבר - כלומר דתי היום אחרי שכבר יצאתי בשאלה במהלך התיכון והתחזקתי במהלך הישיבה.
שלם עם הדרך הדתית שלי באמת באמת ומשתדל לעבוד את ה' בצורה הכי טובה שאני יכול, אבל אם לא מספיק
כל הסרט שהיה לי עם הדרך הדתית שלי אז הנה מה שאני עובר.
אבל מאז בערך כיתה ח' אני נמצא אי שם בתוך הפורנו ואוננות קבועה.
בהתחלה זה היה רק עם תמונות, אחר כך סרטונים, לאט לאט מעלה תדירות וזה הופך להיות כל יום כל יום.
אחר כך זה כבר מתפתח לבררנות, לא כל סוג פורנו משפיע, רק סוגים מסוימים.
בתקופת התיכון התחילה לי גם משיכה לבנים אבל לא ייחסתי לזה המון תשומת לב, די הכחשתי.
בקורונה, בכיתה י"ב, הייתי בבידוד כמה פעמים, שם נפלתי בערך 3,4 ביום!!
אבל התפנית הגדולה יותר הייתה איפשהו שם באמצע שהתחלתי לראות גם פורנו של גברים.
הקטע שתסכל אותי שאני נמשך גם וגם, אני חושב שאני ביסקסואל, אבל למה לעזעזל אני צריך את הכאב
ראש הזה עליי. אני דוס, ממשפחה דוסית, ראבק.
ואז כבר רף החשק עלה, מצאתי מקום שבו אפשר לדבר עם גברים בצורה מינית והחליף תמונות וסרטונים.
דבר כזה לא מצאתי עם נשים.
והתחלתי לדבר שם בצורה חד פעמית עם כל מיני אנשים.
אחר כך כבר התחלתי להחליף תמונות עירום וסרטונים, ולהיות בלייב עם אנשים.
אני??????? כל פעם שאני חושב על זה בצורה רציונלית זה פשוט מזעזע ומגעיל אותי.
הקטע הוא שאני פשוט לא מצליח להפסיק, זה פשוט חזק ממני. וזה לא רק לראות, זה כבר מילא,
בקטנה עליי, זה לחשוף את עצמי לאנשים זרים לחלוטין - גילוי עריות של ממש.
ופתאום אני חושב לעצמי למה לא להיפגש? מה אולי רק פעם אחת וזהו? לחוות?
פשוט מזעזע שמחשבות כאלו עולות בי.
איך אני אסתכל בעיניים של אשתי לעתיד?
איך אני אהיה איתה ביחסים אינטימיים כשזה מה שעשיתי?
אני עכשיו יוצא מידי פעם לדייטים וכזה, וחושב מה יהיה בעז"ה הלוואי בקרוב
כשזה יתקדם למשהו רציני? מה אתה מתכנן לעשות לעזעזל? פתאום להפסיק?
פשוט אובד עצות.
רוצה להתחתן, להתחזק בעבודת ה', להיות בן אדם נורמלי, אני מאמין שהמשיכה לגברים לא טבעית לי,
אבל לא יודע לעצור אותה. תודה לאל היא לא החליפה את המשיכה לנשים. אבל זה עדיין בעיה.
קפצה לי פרסומת של האתר זה שלשום, התחלתי את התוכנית היום - בכנות, סקפטי ברמות.
ניסיתי כמה תוכניות, הכל נכשל ורק התחזק.
משום מה האתר נראה ממש מקצועי, הלוואיייייי הלווואאייייי שזה יעזור.
לא יכול לספר לאף אחד, נראלי כך לפחות, אפילו החבר הכי טוב שלי שהוא דתלש בכלל, מרגיש לי שהוא יתייחס אליי אחרת אם אני אספר לו את זה.
אוף
הבדידות.
בתפילה לחודש אלול - חודש הרחמים והסליחות.