שלום לכולם, אני די חדש כאן, כלמר הייתי כאן כבר באתר לפני המון זמן ועכשיו חזרתי. שמחתי לראות את השינוי וההתפתחות ואת התכנית החדשה. אני בטוח שלהמון אנשים זה ממש מציל חיים והרבה נעזרו באתר.
אבל כרגע באתי לדבר קצת על עצמי ועל התחושה האישית שלי.
אני מאונן וצופה בפורנו לחלופין כבר המון שנים, ניסיתי להפסיק וזה אף פעם לא עזר.
אני טיפוס די פרפקציוניסט, והערך העצמי שלי נמדד לפי ההצלחות שלי.
אז בתקופה שבה התחזקתי מבחינה רוחנית התחיל הערך העצמי שלי לרדת והגעתי למצב נפשי ממש לא טוב.
בכל מקרה, רציתי לשים דגש על הדרך ועל הסיגנון התמודדות שאני רואה באופן אישי שלא נכון ולא מתאים להתמודדות הזאת.
בדרך כלל, מי שנמצא באתר הזה, הגיע למצב שהוא לא באמת מצליח להפסיק.
לא משנה כמה הוא ניסה הוא פשוא לא מצליח.
וזה אומר שזה הפך מקטגוריה של "נפילה", כלומר משהו זמני ומקרי שקורה פעם ב..
למשהו תמידי שחוזר על עצמו.
דפוס חוזר ונשנה.
הרגל.
וכל מי שניסה להפסיק הרגל מסוים, בטוח חווה "נפילה".
אני בכוונה משתמש בסוגריים כדי להדגיש.
זה כבר לא משהו חד פעמי. זה חוזר על עצמו. לא משנה כמה ניסיתי להפסיק.
אז למה עדיין יש תחושה של ציפייה וסיגנון התמודדות שאני אמור להפסיק עם זה בבת אחת?
למה קוראים לזה עדיין נפילות? כאילו זה מקרי וחד פעמי ואני אמור כבר לחזור לרצון שלי להיות חלק ונקי ולהשלות את עצמי שזה באמת יקרה בזמן הקרוב?
למה לא אומרים שאני בטוח ימשיך עם ההרגל שלי.
שאי אפשר באמת להפסיק הרגל ביום בהיר, שזה זמן ושזה תהליך,
וכרגע המיקוד בכלל צריך להיות על האם אני עושה תירגול ועבודה עצמית או לא,
האם אני מנסה באופן פעיל לשנות דפוסי התנהגות, למצוא תחליף, לצעוד בדרך חדשה ושונה ממה שהכרתי עד כה?
"כן אבל אם לא נשים דגש על נפילות לא נדע מה המצב שלנו ולא נרצה להתקדם"
יטענו הטוענים.
לא נכון.
אני בטוח שכל אחד שבאמת מעוניין להפסיק, בין אם הוא כבר התייאש מעצמו ומהסיכוי שלו להצליח, ובין אם הוא נלחם על זה ממש,
מרגיש בכל פעם מחדש את תחושת הכישלון הצורבת לאחר שחזר ושנה על זה.
אז לא, אין צורך לעדכן כל יום האם לא הצלחתי, וששוב נפלתי ושאני עומד על 0 ימי ניקיון ברצף,
לא אין טעם להציב לי מראה מול הפנים שאני נכשל בכל פעם מחדש.
אני יודע את זה טוב מאוד עמוק בפנים.
מה שכן אפשר לעדכן בכל יום זה האם אני עושה את העבודה העצמית המוטלת עליי?
האם ניסיתי לדבוק בתכנית?
זה נחשב ההצלחה הכי גדולה.
הרצון הענק וההתנגדות הזאת שקורת בכל פעם שיש דחף.
הניסיון לבחור בדרך אחרת.
התהליך שאנחנו עושים.
במקום לשים דגש על האם אוננתי או לא אוננתי- כי בסופו של דבר מי שעושה את במשך כמה שנים כנראה ימשיך לעשות את זה לפחות במהלך החודשים הראשונים של התהליך, ויש כאלה שלוקח להם גם כמה שנים-
לשים את הדגש על האם ניסיתי, האם עשיתי את התרגיל מהתכנית שהיה דחף או שלא ניסיתי, שם נמדדת ההצלחה או הכישלון, בהאם אני מנסה באמת ולא בתוצאה הסופית.
אני אישית חושב שהדגש על נפילות על תוצאות מיידיות, וחוסר ההבנה שנפילותבטוח יהיו, ואין מה להרגיש אשם בהם כל עוד אני עושה מה שמוטל עליי ומה שאני מסוגל לעשות,
מביא לעוד נפילות לייאוש, ערך עצמי ירוד וחוסר אמון באפשרות של לצאת לחופשי.
