עוד מקטנותי הייתי מכור בלי לדעת אם זה ללכת ברחוב ולחפש תמונות ומראות וכו' ואפי' כשהייתי לומד בחומש בפסוקי העריות הייתי מתגרה עד היום אני מרגיש גועל מעצמי איזה מין אדם הוא זה שמתגרה כמו בהמה מכל שטות לא אחת שאלתי את הבורא למה צריך בריאה כזו שרק הורסת, לא מחזיקה מעמד אפי' מול זבוב קטן שרק הלך וגדל התסכול הוא לא קטן, ורצף החיים משתבש. כיום אני כבר עם ילדה. ועדיין העיניים נדלקות מכל מראה נשי. אישתי סובלת ואני סובל שבעתיים 
שלום הבית ..... לך תדע מה יהיה איתו רק שלשום רבנו כשאני יודע שבפנים עמוק הסיבה זה אחותה ש יפה ממנה 
ומאידך אני יושב עכשיו על המחשב רק כדי לא ליפול אי שם..  וכאן למדתי בזמן הקצר שלי לטפוח לעצמי על השכם ולומר לא משנה לי איפה אני ממוקם אצלו למעלה אך שאפו על המלחמה
שאפו על היכולת ללמוד, על היכולת לנסות, על היכולת להבין שמשהו לא תקין, שאפו על כל פעם שאני בבית של ההורים 
ויכול לקחת אייפון ואני לא עושה את זה ואפי' בגלל שאני מפחד מההשלכות. אחרי הכל אני הוא שמתמודד אחרי ההתגברות עם תחושת ההחמצה. 
מקווה רק לכתו על עליות בלי שום נפילה והיות מצליח תמיד.

ברוך הבא לפורום!!!
תודה על השיתוף ועל הכנות.
מאחל לך הרבה הרבה הצלחה.
היה כיף לדבר איתך אתמול, כל הכבוד על האומץ להתקשר.
אשמח לדבר עוד אם תרצה.

בהצלחה רבה