סיימתי הרגע את התוכנית לטוס אל החופש.
אחלה, חלק מהכלים נהדרים. אני נגמל לתקופות של שבוע- שבועיים- לפעמים חודש וחצי! אבל אז חוזר...
כי אני לא חוזר אף פעם לפורנו רגיל.
אני פיתחתחי דמיון מגה-יצירתי לפטישים משונים
זה מביא לי קיק מטורף, ממש כמו דלקה של צרכן הרואין.
אני אשמח לדעת אם יש כאן עוד מישהו שמתמודד עם הדחפים הקינקים האלה.
אוהב מאוד את התוכנית. אוהב את האתר.
אבל מודה, מתחיל להאמין שלא בטוח שאצליח לצאת מהמעגל הזה, אחרי לפחות 20 שנה של קילקול בתוכו.
כי אני יודע שזה הורס לי את החיים, את מצב הרוח, אבל זה לעיתים גובל בהרס עצמי ומחשבות כמו 'מה אכפת לך?' 'גם ככה אין משהו טוב יותר לעשות, תן לעצמך להנות קצת..'.
אני מתענג על הקיק הפסיכי שהריגוש הזה נותן.
ואל תגידו לי לעשות ספורט ומקלחות קרות, כי אני כבר עושה את כל אלו.
וכמובן שגם הביצועים הספורטיביים שלי יורדים, בגלל בעיות השינה, שנובעות מההתמכרות עצמה - ובקיצור- מעגל הרסני ואינסופי.
אולי אני צריך אישה ומין זמין שאין לי? אני לא יודע.
המאבק בפטישים וסטיות מתחיל להיראות כמו קרב כמעט בלתי אפשרי.
תודה למי שקרא עד כאן. אשמח לשמוע מכם.