אחי היקר, קראתי את מה שכתבת וזה נגע לי עמוק בלב. אתה עובר דרך לא פשוטה בכלל, עם הרבה שאלות, ספקות וגעגוע.
ראשית, תודה על השיתוף הכנה עד כאב.
ממה שכתבת, רוצה לומר לך אחי שאתה נשמה עם לב ענק, שמרגישה את אלוהים מאוד חזק, גם אם קשה להתחבר דרך קיום מצוות. זה לא הופך אותך לפחות שייך, פחות טוב או פחות אהוב. אתה אהוב בדיוק כמו שאתה, עם כל מה שאתה מביא – הקושי, הכאב, וגם האמונה והאהבה שאתה מרגיש בפנים.
הזכרת את א' – נשמע שהוא היה אדם מאוד מיוחד בשבילך, מישהו שראה אותך באמת, ואהב אותך. הסיפור שלו כואב, והשפיע עליך עמוקות. אתה ממשיך לשאת את האור שלו בלב שלך, וזה מרגש ומעיד על קשר עמוק ואמיתי.
גם עצם זה שאתה חושב על ללכת לסדנת ויפאסנה, מראה שאתה מחפש ריפוי, עומק, שקט. זו דרך אמיצה, והלוואי שתהיה לך שם חוויה משמעותית ומרפאת, אם תרגיש שזה נכון לך. זה טוב שאתה בודק עם הרופאה, ושאתה דואג לעצמך – זה גם חלק חשוב מהדרך. מאחל לך הצלחה רבה!
לגבי זה שעדיין לא בנית "תכנית עבודה" – זה באמת בסדר. אתה כבר עושה דרך. עצם זה שאתה פה, שאתה כותב, שאתה משתף – זה כבר המון. תן לעצמך זמן. תן לעצמך גם חמלה לאורך הדרך.
השאלה אם "נשאת ונתת באמונה" – היא שאלה עמוקה, אבל מה שתפס אותי חזק היה דווקא מה שכתבת לאחר מכן: "א' הכיר אותי, אז בטוח מגיע לי משהו טוב, אלוהים גדול".
אני מאמין בזה איתך.
ואני בטוח שא', שהוא קדוש עליון, מאמין בך לא פחות ממה שהקב"ה מאמין בך כבר.
מגיע לך טוב, אחי.
מגיע לך ריפוי, שקט, אהבה, וחיים עם יותר אור.
ואנחנו פה איתך בדרך. מתחילים גם כן להכיר אותך!
אמנם לא מושלמים – אבל יחד.
שולח לך חיבוק גדול.
