אני לא ממש יודע מה אני עושה, ואני לא ממש יודע מה אני כותב. עכשיו אחר צהריים של יום שני אחרי יומיים של גיהנום. אני אנסה להציג את עצמי, אבל מה שיצא יצא. 

למען הסדר הטוב נקרא לי ר'. אני באמצע שנות העשרים לחיי.
שני דברים ליוו אותי מגיל צעיר מאוד -
הראשון הוא סקרנות וחיפוש מתמיד של תשובות, שבהדרגה לאורך ההתבגרות הפכו לחיפוש אחרי משמעות ורוחניות. נולדתי במשפחה חילונית שעם השנים נעשתה מעט יותר מסורתית. מגיל צעיר בלעתי פילסופיה ובהתבגרותי הייתי אתאיסט מוצהר, התנדנדתי בין המון תפיסות מחשבתיות הזויות יותר ויותר עד שבגיל 18 התחילה לי התעוררות לתנ"ך, שהולידה התקרבות איטית למסורת היהודית. 
השנייה הייתה עיסוק, על גבול הפסיכוטי, במיניות. לפורנו נחשפתי לדעתי בגיל 6, לגמרי במקרה, ומאז מצאתי את עצמי צופה בזה כמעט מדי יום. התפתחה אצלי מקצועיות לנושא הזה שהביאה אותי, בגיל 10 או 11, לתכנים מהסוג הכי שפל ומגעיל שיש באינטרנט. מגע אמיתי עם נשים התחיל באזור גיל 13, ומגע - מתוך סקרנות - עם גברים התחיל בערך שנה אח"כ. כמה הסכמה קיימת באמת בגילאים האלו? בגילאי 17-18 הייתי מוצא את עצמי מאונן שש או שבע פעמים ביום, בכל מסגרת אפשרית ובכל סיטואציה, גם במציאות שהיו לי קשרים רומנטיים ומיניים בעולם החיצוני. מטבעי אני בנאדם הרפתקן שאוהב לחצות גבולות, וככה עד סוף י"ב- תחילת הצבא התנסיתי בשפע שלם של חוויות. זה הניע אותי. 
כבר בסוף התיכון הבנתי שאני בבעיה - שפורנו פוגע בי ומכאיב לי, שאני נגעל מהחוויה ומהתחושה, ושזה מרוקן אותי מבפנים. במהלך הצבא הייתי בזוגיות עם מישהי בת גילי, יפה ומצחיקה ואינטיליגנטית, והייתי מאוהב בה לחלוטין. 
הפער בין החוויה הממלאת איתה (הגם שהיא הייתה לגמרי בעבירה) לבין הפורנו שגרם לי רק להיגעל מעצמי הלך והתחדד וזה הפחיד אותי מאוד. 
לפני שנתיים וקצת, במהלך מהיר מאוד, החלטתי שאני רוצה לעזוב את העולם החילוני ולחזור בתשובה. נפרדתי מאותה בת זוג מהנעורים מה שהיה הדבר הכי מכאיב שעשיתי מעולם, והחלטתי שאני רוצה לנסות לחיות בקדושה ולא לפגום בברית. לא ידעתי בכלל למה אני נכנס. 

שנתיים אחרי, אני קצין, עם כיפה גדולה וציצית. האנשים שסביבי מכירים אותי בתור בחור אינטיליגנט, מפקד לא רע. הגעתי ב"ה להישגים בתפקידי. ההורים שלי אוהבים אותי, אני צעיר ובריא. מעטים יודעים את האמת. 
האמת היא שאני מת מבפנים. כלפי חוץ מראה תהליך של התקדמות והתפתחות רוחנית, של לימוד תורה וציטוט פסוקים וסיפורי צדיקים. ובפועל אני נופל על בסיס יום יומי למקומות הכי שפלים שיש ביקום. אני לא מצליח למצוא אהבה, לא מצליח לייצר סדר בחיי, לא רואה מציאות שבה אני לא נופל בעבירות האלו. האמת היא שאני בקושי לומד ובקושי מתפלל. אם בעבר הייתי בוכה אחרי נפילות אז היום כמעט לא אכפת לי. כל נפילה מייצרת עוד מסך ברזל, או עוד שקית ניילון כזו, שעוטפת אותי מבפנים ומונעת ממני מלהרגיש באמת. אני אטום לחלוטין ואמביוולנטי להכל. 
למחלה שיש לי אין קשר למיניות. אחת ליום בממוצע - לפעמים פעם בשבוע, לפעמים פעם בעשר ימים, לפעמים עשר פעמים ביומיים - אני מרגיש את החור שיש לי מתחת לבטן מתחיל לשרוף ותוך כמה שניות אני צולל לטלפון, מכבה את הסינון (הדרקוני) שהתקנתי עליו וככה חולפות שעות על גבי שעות שממזמן חצו את קו הפורנו, לאפליקציות נוראיות של שיחות מגעילות שיכולות בקלות להגיע ולהתגשם בעולם האמיתי. וככל שהזמן עובר אני מרגיש שהתאבון של המפלצת הולך וגדל עד שיום אחד זה באמת יצא מהאינטרנט, ואני אמצא את עצמי בסיטואציה עם גבר, או עם מישהי תמורת תשלום, ואני לא יודע איך אני אקום מזה. אני שונא את זה ולא רוצה את זה, אבל כשאני חושב על זה אני עולה באש, אני מוכן לשלם כסף בשביל שזה יקרה ומוכן לשלם עוד יותר בשביל שימנעו אותי מזה. 
בנוסף ככל שהזמן עובר והמפלצת גדלה, גובר הסיכוי שיתפסו אותי. כי אני נופל במקומות ציבוריים, במרחבים שאני צריך לתפקד בהם ובמסגרות שבה אנשים ערניים אחד לשני. וכשיתפסו אותי יוקיעו אותי, ישפילו אותי, יצעקו עליי, יענישו אותי, יזרקו אותי מהמדרגות וזה הפחד הכי גדול שיש לי בחיים. זה כמעט קרה כמה פעמים והשם יתברך ברחמיו הציל אותי. אבל אני חי בצל של הפחד הזה. כל מה שיש לי מתגמד למולו. המפלצת הזו אוכלת אותי חי וכל יום הוא אתגר מחדש. 

הקשר היחיד שיש לי עם ה' יתברך הוא דרך התפקיד שלי. וגם בו אני נכשל, כי אני לא יציב נפשית. כי אני עצוב ובודד. מעבר לזה אין כלום. פעם הייתי מתרגש משבת, מתפילה, מניגון. היום אני לא מתרגש משום דבר. 
אני מאבד את התקווה שלי בקצב מסחרר. אני לא מאמין שתהיה לי אהבה, ולא מאמין שאני אתנקה מהטינופת הזו, ולא מאמין שיש לי סיכוי לקדושה. אני מרגיש שנכשלתי. לפני תקופה התבודדתי בדרך חזרה באוטו, בשעה מאוחרת בלילה, אחרי נפילה. וביקשתי עמוקות שתיכנס בי משאית. כי צורת החיים הזו מעייפת אותי ומתישה אותי. כולם סביבי חיים ומלאי חיוניות והרפתקה ואהבה סובבת אותם. ורק אני לא מצליח לתת לאור להיכנס ומגשש באפילה אחרי חיקויים סינתטיים זולים של אינטימיות וקרבה ורגש. וזה לא ישתנה, וזה כואב לי. ואין אור בקצה המנהרה. 

אני מאוד אוהב את ספר יחזקאל ואת חזון העצמות היבשות. אני מרגיש שאני עצמות יבשות. בלי כל המרכיבים שהופכים אדם לחי. "וַיֹּאמֶר אֵלַי: בֶּן אָדָם, הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה? וָאֹמַר: אֲדֹנָי ה', אַתָּה יָדָעְתָּ..." רק אתה יודע ורק אתה יכול לנקות אותי. כי מצד הטבע אני גמור. סטטיסטית, מדעית, אין אפשרות לחזור מאיפה שהגעתי אליו. אבל בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל. 

סליחה על הכבדות. מאחל לכל הפורום הנפלא חג כשר ושמח 

וואו אחי היקר נגעת לליבי 
אני דווקא רואה אותך יהודי חסיד אמת שבחר בקב״ה ועשית צעדים רציניים רק בשבילו כמו הלהתקרב ליהדות ואחרי זה לעזוב את החברה היקרה… וכל זה רק בשבילו. לא פלא שהיצר כל-כך מקשה עליך הוא מבין שאתה רציני ולכן הוא תפש אותך במקום הזה. 
לגבי מה שכתבת שפעם היה לך אחרי הנפילות עוד מצפון והיום לכאורה פחות אני חושב שזה שהגעת לפה ופורק את הלב שלך זה מראה שהכי אכפת לך בעולם רק שזה התמודדות קשה שצריך לעבוד בשבילה
אני אומר לך שיש כאן פיתרון ויש כאן אנשים עם לב זהב, אני גם הייתי במקום שכבר עלו עליי כי לא שלטתי על עצמי וב״ה וברחמיו אני בתקופה טובה של נקיות.
אבל מה שבטוח זה שה׳ אוהב אותך באמת ומעריך אותך והוא רוצה רק בטובתך. לא הכל אנחנו מבינים אבל אם הוא שם אותנו במקום כזה אז כנראה שיש לו תכנונים עבורינו שאנחנו לא מבינים…
דבר אחרון אל תהייה בעצבות על זה שאתה צבוע ביום יעני דתי ובלילה עושה דברים אחרים, כל זה עצת היצר כדי להפיל אותך יותר ויותר אל תשכח שאת הצעדים שעשית בחיים זה לנצח וזה האמת שלך וזה מי שאתה באמת. אי יש לך עוד על מה לעבוד בסדר בשביל זה אתה כאן… 
קיצר יש תקנה להכל תמשיך לשתף 
וכמובן תעבור על התכנית לטוס אל החופש שבאתר זה משהו מדהים וממש עוזר.
אוהב אותך אחי היקר
חג פסח כשר ושמח

התרגשתי מאוד מהסיפור שלך. אתה לא מת מבפנים, אתה עייף מהתמודדות. בוא תהיה פה איתנו, אנשים התקדמו פה הרבה לאורך זמן. יש אור בקצה המנהרה, הוא רק אור חלש, לספור עוד קצת ימים, ואחרי זה עוד קצת יותר ימים. הוא לא אור מסנוור, אבל לאורך זמן אתה כבר לא תהיה במקום שאתה נמצא בו עכשיו. אם תתמיד פה זה יעבוד לך.
ואשריך שהתקרבת תחת כנפי השכינה, מה שאתה חש לגבי המסע שלך אל התורה הוא לא קשור לפורנו לדעתי אלא לזה שאחרי התקופה הראשונה יש ירידה בהתרגשות, הרבה חוזרים בתשובה מעידים על זה, זה כמו מעבר בקשר הזוגי משלב האתהבות המטורפת לשלב הקשר ארוך הטווח. ברור שזה מועצם אצלך בגלל ההתמודדות. הייתי ממליץ להזהר מלהתחזק בהגזמה כדי לנצח את הפורנו, זה לא יעבוד לדעתי, רק לעבוד פה רגוע, לספור ימים, לכתוב בפורום, לראות את הסרטונים.

היי 
האמת שמאוד התרגשתי מהסיפור שלך על אף שלא באתי מרקע כמו שלך אני יכול להזדהות עם הרבה ממה שכתבת. כבר כתבו לפניי הרבה דברים נכונים ויפים ואני מסכים עם רובם אבל הרגשתי שאני גם חייב להגיב. דבר ראשון אסור לך להתייאש עשית דרך ארוכה ויש משמעות לכל תהליך שאתה עושה. יש תקופות שקשה יותר ואסור להתייאש בגלל זה.
דבר שני מניסיון לפעמים צריך לעשות שינויים דרסטיים ולפעמים כדאי לעשות שינויים הדרגתיים. אם הגעת למצב שאתה נופל מספר פעמים ביום תנסה לרדת לפעם אחת כשתראה שאתה מצליח תנסה לרדת לפעם ביומיים שלושה וכן הלאה. זה קשה וגם קצת מבאס אבל צריך להתחיל ממשהו.
ודבר נוסף מאוד הזדהתי עם התחושות שלך ואני ממליץ לך להתפלל להצלחתך ולהודות לקב"ה על הדרך
מאחל לך הצלחה מכל הלב ושנשמע בשורות טובות

אני ממש ממש מחזק את כל מה שכתבו מעליי, כל מילה בסלע!
מציע לך לחזור על התגובות, לסכם אותן, לקחת אותן ללב, 

בנוסף,
כעובד סוציאלי קליני, שמתמחה בהתמודדות הזאת -
הייתי מציע לך לשקול לפנות לעזרה מקצועית.
נשמע שהנפש שלך בטלטלה רצינית, ומישהו חיצוני שמומחה בעבודה עם נפש (כמו קב"ן, פסיכולוג, עובד סוציאלי) - יכול לעזור לך להסתכל עליך, על החיים, על ההתמודדות - בצורה פחות קיצונית.

אין שום סיכוי בעולם שהקב"ה יצר תורה ומצוות שיגרמו לבן אדם לרצות שמשאית תתנגש בו, כי הרי יש לנו מצווה של שמירה על עצמנו בריאים בגוף ובנפש.

אז זה רק מוכיח שכמו המון חוזרים בתשובה, המון גברים ונשים שמנסים להפסיק עם פורנוגרפיה ואוננות - 
נפלת במלכודת הכי ישנה והכי עובדת. מלכודת הגזמת הרע, והקטנת הטוב.

אם תצליח מעכשיו להסתכל יותר על הטוב, להרגיש יותר טוב בעצמך לבד, וכו', מעולה. אתה על הדרך הנכונה,
אבל אם לא, תשקול ברצינות פנייה לאיש מקצוע שילווה אותך בניקוי הראש מהשטויות שהיצר הרע מכניס לנו כל הזמן.

אתה טהור, אתה שווה, אתה בעל ערך, אתה חשוב, אתה יקר, אתה אהוב, אתה - אתה. 

וכל מה שלא עבד לך עד עכשיו - זה מה שקרה לכולם, עבודה בלי יעילות, רק כוח רצון ועוד כוח רצון ועוד מאבקים...

אנחנו באתר מאמינים בכלים ואסטרטגיות מוכחות מחקרית,
פעולות שאם מתמידים בהן לאורך כמה חודשים - משנות את המצב משחור ללבן. 
תביא את כל כוח הרצון שלך - ותכניס אותו לעבודה באתר. לכתיבה בפורום. ללמידה של הכלים ותרגול תרגול תרגול.

אם קשה לך לבד - תמיד תוכל להיעזר במטפל שילווה אותך בתהליך הזה של למידת הכלים והתרגול.

בהצלחה רבה רבה!
תעדכן אותנו מה שלומך ואיך הולך