שלום,
אני מנדלה, נשוי ואב לשלושה ילדים ב"ה. אני זוכר את הפעם הראשונה שבה נחשפתי לעניין וזה היה ממש במקרה שבו ראיתי דבר מגרה ובלי להבין מה קורה - זה פשוט קרה. מגיל 13 אתה מוצא את עצמך במעגל שלא נגמר. כאשר הייתי בגיל צעיר הייתי יכול להישבר מספר פעמים ביום בתחושה שהכל בסדר והכל מותר, עד שבגיל הצבא החלטתי לצאת בשאלה לזרוק הכל פחות או יותר ולהמשיך באותו הקו. ההתמודדות הזאת המשיכה איתה גם באותה התקופה ואז בשלב מסוים החלטתי שאני מתחזק אבל ההתמודדויות עם התכנים האסורים ועם שמירת הברית המשיכו גם בזמן החזרה. כחצי שנה לאחר מכן הכרתי את אשתי שהיא דתייה מבית והחלטתי שאני רוצה להגיע טהור לחתונה ואכן במשך כל אותם החודשים עד לחתונה (כחצי שנה), הצלחתי לשמור על הברית לפחות אך על העיניים עדיין היה קשה. כאשר התחתנתי התחילו בעיות בתשמיש בשל עניינים חסימתיים של אשתי והרגשתי שאולי זה תיקון עבורי שבגלל התאווה המסריחה הזאת, אשתי מרגישה את זה עליי ולא מצליחה להתקרב אליי עד הסוף. כמו כן, אתה מרגיש שלא מתמסרים אליך עד הסוף ואתה מרגיש לבד. אבל.... בכל זאת במשך כמה שנים (קרוב לארבע שנים) הייתה לי רק נפילה או שניים בברית אך בעיניים תמיד מצאתי את עצמי ב"אתרי הביניים" - כל אותם אתרים שאינם מוגדרים כאתרים לא צנועים אך מכילים תכנים לא צנועים שהעין רק מחכה לצפות בה. אחרי אחת מהלידות, חוויתי דיכאון אחרי לידה לגברים (כן יש כזה דבר גם לגברים ...) הרגשתי שאני חסר ערך וחסר כל ואין לי עניין וטעם בחיים אך לעולם לא חשבתי לעשות משהו לעצמי. אבל הרגשתי לבד, הרגשתי שאף אחד לא רואה אותי, אף אחד לא מנחם אותי.... ניסיתי ועדיין מנסה למצוא את הנחמה מתוך עצמי, אבל אז בדיוק אז בניסיון למצוא נחמה - התוכן האסור חזר לחיי ושמירת הברית אינה עוד. מצאתי את עצמי מספר פעמים בשבוע צופה בתכנים אסורים ופורק, ואחרי כל התפרקות כזאת, חשבתי לעצמי: מה יהיה אם אשתך תגלה? אם כל הסביבה שלך תגלה? חושב מחשבות כמו: איזה גרוע אתה, מה שווה כל הלימוד תורה שאתה מנסה להכניס לחייך אם בסוף יום אתה עושה דברים שאסורים מהתורה??
בלב ליבה של ההתמודדות קפצה לי פרסומת של gye מספר פעמים. בכל פעם, דילגתי עליה ואמרתי לעצמי שאין שום סיכוי שאני אחשוף את עצמי מול אנשים שאיני מכיר. בנוסף, הרגשתי ועדיין מרגיש שרוב נפילותיי נובעות משיעמום וכי עליי ליצוק תוכן משמעותי לחיי שיפיג את התחושה הזו וימנע ממני את מעגל הנפילות האינסופי הזה.
וזה מה שניסיתי תקופה מסוימת.... אבל זה לא כל כך הלך והיצר תמיד משך לאותו מעגל.... הרגשתי שדווקא שאתה מחפש לעשות יותר, הנחמה שתחפש תהיה גדולה יותר בייחוד אם אתה עושה את הדברים שלא מזינים את הנשמה שלך.
ואז זה קרה, התחברתי לGYE בפעם הראשונה. התחלתי לראות עוד סרטון ועוד סרטון.... לעשות עוד משימה ועוד משימה.... והנה שנה אחרי אני יכול לומר שכמות הנפילות ירדה משמעותית (אם אז זה היה פעמיים-שלוש בשבוע), עכשיו זה הרבה פחות (יש עדיין אבל פחות)... אבל מה שחשוב הוא שהשיח שלי עם עצמי התחיל להשתנות (זה עבודה של חיים): אני מרגיש שאני יודע שאני רוצה טוב, שאני בכיוון הנכון, שאני רוצה להיות בעל טוב וטהור וכל פעם שהצלחתי לעצור את עצמי (בזכות דברים שאני למדתי ולומד יישמתי ואיישם באתר) זה ממש כמו קריעת ים סוף.
אז תזכרו, כולנו גיבורים - חיילים בשחור, נמשיך לקום מהנפילות ובע"ה שלא ניפול.
