התחלתי עם ההתמודדות בגיל 13 כאשר אחד החברים מהכיתה הראה לנו סרטון עם תוכן מיני בלי שידעתי מה זה ואם זה אסור אבל את הגירוי הרגשתי. אני חושב שמאז נמשכתי והתמכרתי לזה בצורה מטורפת. סיפרתי אז, אחרי כמה חודשים של נפילה לחבר טוב ולבושתי אותו חבר גילה את הסוד לכל הכיתה. התביישתי ברמות מטורפות(חלק מהתלמידים עודדו אותי שגם להם זה קורה). אבל גם זה מהר מאוד נשכח והתמודדות שלי כמובן לא הפסיקה ורק החמירה עם הזמן, כבר לא הספיק לי מה שגירה אותי ועברתי לתכנים מיניים יותר ויותר. תמיד הבטחתי לעצמי שאני אפסיק עם זה כי הרגשתי איך זה הורס לי את כל המצב רוח ולא זוכר איך אבל ידעתי שהדבר הזה אסור(לא זוכר שדיברו איתנו על זה אי פעם) וכל פעם הייתי נופל מחדש. בכיתה ט' עברתי לישיבה עם פנימייה ושם הבטחתי לעצמי שלא אפול ובאמת הצלחתי, הרגשתי התעלות כזאת בישיבה, הנאה מהחברים ומהלימוד, הרגשתי שאני מקדם את האישיות שלי וגם האמצעים ליפול כמעט לא היו קיימים שם. אבל כמעט בכל פעם שהייתי חוזר לבית היה בי יצר עז שהתפרץ החוצה, הייתי לוקח את המחשב נייד ומסתגר בחדר ונועל אותו וצופה בפורנוגרפיה שעות. ככה זה המשיך, החיים בבית והחיים בישיבה, כמין חיים כפולים שכאלו.
בכיתה י' אני חושב הביאו לישיבה הרצאה בנושא התמכרות לפורנוגרפיה ושם חילק לנו המרצה יומנים לסימון ההתקדמות שלנו וחוברות הסברה על הסכנה בהתמכרות והדרכים להתקדם. גמלה בי ההחלטה להתחיל את השינוי ולקחתי את הנושא ברצינות. אזרתי אומץ וסיפרתי לאבי על ההתמודדות שלי ונתתי לי חוברת שמדריכה את ההורים איך לעזור לילד שלהם להיגמל מפורנוגרפיה וביקשתי ממנו שישים סינון בכל המחשבים. אבי עודד אותי, לקח את החוברת אבל לא שם את הסינון במחשבים וכנראה גם לא קרא את החוברת כל כך. אני חושב שאבי נלחץ מכך שאני מגדיר את עצמי כמכור לזה, הוא חשב שאני רק גורם להלקות את עצמי יותר מדי ורק ניסה להרגיע אותי שזה דבר טבעי ונורמלי שיקרה, אבל כמובן שלי זה לא כל כך עזר עם ההתמודדות כי אפילו שזה דבר טבעי והגיוני שיקרה האמנתי שאני יכול להתגבר על זה ולא רציתי להשלים עם חיים שבהם אני מכור לפורנו. ניסיתי להתקדם עם היומנים חוויתי נפילות והצלחות והצלחתי בסופו של דבר לשמור על עצמי במשך שנה וחצי!( אם אני לא טועה כי עבר זמן) אבל בסוף נפלתי שוב וזה גרם לי לחזור לזה ולאבד כל אמון שאצליח אי פעם להשתחרר. ככה זה המשיך עד גיל 20 בצבא, שבו קפצה לי פרסומת לאתר gye בדיוק אחרי נפילה שלי. מייאוש ומתחושה של מה יש לי כבר להפסיד נכנסתי. מאז החיים שלי השתנו לגמרי,אני הרבה יותר מאמין בעצמי ובכוח שלי להשתנות גם אם זה בהדרגה איטית מאוד, באמת אני חושב שמי שהקים את היוזמה הזאת מציל כל כך הרבה נפשות בישראל בצורה כל כך טובה ומועילה, ממש התאהבתי באתר ובכלים שהוא נותן. התקדמתי דרך האתר וביניתי לעצמי תוכנית ושיפרתי עד שהצלחתי להגיע לחצי שנה כמעט בלי אוננות בכלל! אבל אז זה שוב קרה, ברגע אחד של רפיון נפלתי ומאז כמה חודשים אני שוב בלופ הזה ואפילו לא מצליח לעבור שבוע בלי נפילה. אני כבר לא יודע מה לעשות, אני מרגיש שניסיתי הכל...
