שלום לכולם,

קצת על עצמי. בניגוד להרבה חברים פה אני לא מגיע מרקע דתי ואפילו "להפך".
אספר כאן את הסיפור שלי.

מאז שאני נער צעיר, כיתה ו' בערך, אני זוכר את עצמי צופה בפורנו.
בהתחלה לא הבנתי אפילו במה מודבר, כן מצאתי את הסרטונים מעניינים והם סקרנו אותי.
בערך בגיל 13-14 התחלתי לאונן.
מאז ההרגל נמשך באופן פחות או יותר יומיומי לתוך החטיבה והתיכון. לא ייחסתי לזה חשיבות או הבנתי מה פוטנציאל הנזק, לא חשבתי שזה משהו רע. היה אפילו איזה שלב סביבות כיתה ט' שעשינו תחרויות בין החברים מי יכול לגמור הכי הרבה פעמים בשבוע. אלו היו "ימים עליזים" שכאלו. 

עם הגיעי לסוף התיכון, החל מכיתה י' בערך הפורנו הרגיל והסטנדרטי נהיה משעמם, והתחלתי "לגוון": בהתחלה "גיליתי" שיש לי פטיש רגליים, ואחר כך התחלתי לצפות בעוד כל מני קטגוריות שונות ומשונות. כמו בהתחלה של כל הסיפור, לא הבנתי ממש מה אני עושה - זה היה כיף גדול מבחינתי ולא הסתכלתי על זה כמשהו שלילי בזמנו.

כמובן שעם הזמן גם ההתלהבות מזה דעכה ובכלל התחיל להיות לי משעמם באתרים הרגילים. התחלתי לחפש פורנו בכל מני מקומות - באינסטגרם, ברשתות חברתיות אחרות, בפורומים - מצאתי פורנו בכל מקום. הייתי מסתכל על כפות רגליים חשופות של נשים ברחוב ולעיתים מצלם אותן ושומר תמונות שנשים שהכרתי היו מעלות לרשתות. הסתרתי את זה, אבל ידעתי שלא הייתי לבד בזה, ולכן לא ראיתי בכך משהו ממש פסול. עוד חלק מהחיים, עוד תחביב, כמו לראות סרטים או לשחק כדורגל. היה אפילו חבר שהיינו נפגשים בכל מני מקומות כדי לאונן ביחד.

עם הגיעי לצבא, השעמום אותו תיארתי קודם, שהוביל אותי לגלות "יוזמה", החמיר והחמיר. יום אחד איתרע מזלי ומצאתי באחת הפלטפורמות שהייתי בהן לינק לקבוצה כלשהי בטלגרם ששמה סקרן אותי. נכנסתי.

באותו רגע, כרגיל, מבלי להבין - נגלה בפני עולם חדש של תועבה מסוג שלא חוויתי עד כה. הגירוי היה כה עוצמתי שלא הצלחתי לשלוט בעצמי. זה היה מבהיל,אבל לא צפוי וגם מסקרן עבורי בזמנו. עם הזמן הבנתי שיש הרבה יותר מזה ממה שיכולתי לתאר, ומצאתי את עצמי נשאב לטלגרם יותר ויותר. מדובר היה בתכנים קשים ולא רגילים, שחוקיותם מוטלת בספק, ולא עלה בדעתי לצרוך קודם מעולם. למרות כל זאת, ואולי דווקא בגלל זה, מהר מאוד התחלתי לאגור את הסרטונים באובססיביות, מעביר כל סרטון שאני מוצא לאוסף הפרטי שלי. הייתי משקיע בכך שעות ביום פעם בכמה זמן, נקיפות מצפון כאלו ואחרות גרמו לי למחוק את האוסף ואת הגישה לקבוצות בהן הייתי. אחרי כמה זמן, לרוב פחות משבוע, הייתי נשבר ומתחיל לחפש שוב באובססיביות, לאסוף הכל מחדש. "סוחר" עם משתמשים אחרים, מחפש לינקים לטלגרם במקומות אחרים, צד קישורים בכל מני דרכים שונות ומשונות... ניצלתי כל גרם של תחכום שהיה בי עבור המטרה האחת הזאת. באותו הזמן, לא חשבתי לרגע על מה שזה יעשה לי.

באותה תקופה, התחלתי לפתח מודעות. התחלתי להבין מה הפורנו עושה לי, לאיך שאני מסתכל על העולם, לתפקוד המיני שלי. מצאתי את עצמי מתאבסס על כפות הרגליים של הידידות שלי בצבא ומסתכל על כולן בצורה מינית, ללא יוצא מן הכלל. הרבה פעמים התפתיתי לצלם אותן, לאגור עוד תמונה לאוסף, לספק עוד דחף ועוד יצר. ההסתרה והפער האדיר בין המחשבות שהיו לי בראש לבין מה שידעתי שנכון וראוי גדלו וגדלו עד שנהיו בלתי נסבלים. ידעתי שמה שאני עושה הוא רע, שאם היה מתגלה היה עולה לי בחיים החברתיים שלי וגורם לי לבושה גדולה, אבל המשכתי לעשות אותו בכל זאת. הרגשתי כמו תוקף - מחכה לרגע המתאים בשביל לראות את מה שעניין אותי או לשלוף את המצלמה. מדהים איך המחשבה יכולה להתנתק מהמוסר הכי בסיסי לפעמים.

בקיצור, ההנאה והסיפוק שהסב לי הטלגרם היו כה גדולים, שהן עיוותו את שיקול הדעת שלי. שילמתי כסף תמורת גישה לקבוצות, ואפילו הפסדתי כמאה דולר לעוקץ (נפוץ מאוד בקרב מי שצורך תכנים כאלה). הייתי מוכן לקחת סיכונים - ובלבד שאקבל עוד תוכן חדש לצריכה, עוד דרכים להגדיל בהן את האוסף שלי. הסבל והכאב שידעתי שהיו מעורבים בייצור התכנים בהם צפיתי לא גרמו לי להסיט מבט. העובדה שאני מסכן את עצמי בצפייה ובהתעסקות בהם - לא גרמה לי לחשוב פעמיים. לא הבנתי שזה ישאר איתי ולא ילך. לא הבנתי שהגועל הזה יכול להפוך לחלק ממני.

עם הזמן האינטנרוולים בין מחיקה למחיקה נהיו גדולים יותר ויותר. האוסף הצטבר והגיע לאלפי קבצים. הבושה נאגרה היטב בתוך גופי, מחכה לאור היום שישטוף אותי מהחושך כדי לעלות לפני הקרקע.

האור הזה לא איחר להגיע. לקראת סוף השנה הראשונה בצבא, התחלתי לרצות לצאת מזה. לא רציתי להיות האדם הזה יותר.

רציתי להיות נאמן לאמת ולמה שאני יודע שנכון לעשות. התחלתי להתעניין - תוכניות גמילה, סרטונים, ספרים, ההשפעות של הפורנו על המוח.
מצאתי בחור אמריקאי באינסטגרם עם הרבה עוקבים שדיבר הרבהעל נזקי הפורנו והיה נראה אמין ומשכנע. הייתה לו תוכנית גמילה ויצרתי איתו קשר על מנת להרשם אליה.
כששמעתי את המחיר - אלפי דולרים - נתקפתי בחרדה של ממש. לאחר התחבטות קצרה ניתקתי את השיחה ותפסתי את ראשי בידיי. הדמעות החלו לזלוג - הבנתי לאיזה בור הכנסתי את עצמי. לאיזו תחתית של תחתית הגעתי. באותו רגע נשבעתי לעצמי שאשתנה.

וכך אכן היה - לקח לי שלושה חודשים לייצר שגרה שבה אני נקי לגמרי: ללא פורנו בכלל, גם לא באינסטגרם, ומאונן הרבה, הרבה פחות ממה שהייתי קודם. הצלחתי להחזיק ככה מעמד שבעה חודשים, במהלכם השתחררתי מהצבא ועבדתי במחנה קיץ יהודי באמריקה.

עם שובי לארץ מעט לפני פרוץ המלחמה, השעמום גבר עליי. ישבתי ימים שלמים בבית ולא ידעתי מה לעשות, איפה לקבור את עצמי. בטיפשותי הרבה - חזרתי לפורנו. בתחילה רק לדברים "הרגילים", אבל מהר מאוד לתחתית החבית שהייתי שרוי בה, קצת פחות משנה קודם לכן. בתוך הבלאגן של המלחמה, שירות מילואים ולימודים לפסיכומטרי, איבדתי שליטה שוב. התחביב הפך לשגרה והזעזוע הפך לבנאלי, ונקיפות המצפון שהיו תדירות למדי בעבר חזרו כעת רק פעם בכמה שבועות. פיתחתי אוסף שתפח ותפח, מה שקצת ניפח לי את ה"אגו", לאור תחושת העליונות המטופשת שהרגשתי על שאר מי שמתעסק בזבל הזה, שנראו לי הרבה פחות מוצלחים ממני.

לא איבדתי את הרצון להספיק אבל הרגשתי שאיבדתי את הכוח. אז, עוד לא ידעתי שיש לי אס בשרוול - בחורה מקסימה נכנסה לחיי בערך חודשיים לאחר מכן. ידידה שהייתה במשך המון זמן אך התגוררה בחו"ל. נפגשנו לראשונה - והקשר שלנו מהר מאוד הפך לרומנטי. אמנם בטיפשותי התחבטתי בתחילה, אך הקם והוכח שבה שבו אותי. 

פתאום התחלתי להרגיש שוב, מה זה באמת להיות מכור. איך אנרגיית החיים נשתית על ידי ההרגל ההרסני הזה שאתה מפתח. איך יחסי המין נהיים דלוחים וקשים. איך נשים מפחידות אותך, מביכות אותך רק מעצם נוכחותן. איך אתה בכלל לא שולט במה שקורה בתוך הראש המעוות שלך.

לאט אבל בטוח, הרצון להפסיק את כל זה התחיל לצמוח בי שוב.

ברוך השם, לאחר עוד חודשי מילואים ולימודים, אזרתי אומץ ללכת לפסיכולוג. הפסיכולוג אמנם לא טיפל בבעיה ישירות אבל לימד אותי לזהות דפוסים שפוגעים בחיים שלי ויותר מכך, נתן לי במה לספר בדיוק מה ראיתי ומה עשיתי, והקשיב - מבלי לשפוט. מה שעוד קרה לאחר מכן הוא שהמלאך השומר שלי החליטה לחזור לארץ. לא הרבה אחרי כל אלו, הצלחתי סוף סוף להתחיל להתנקות שוב.

היום זה היום התשעים שאני נקי בו, ומזה כשבועיים אני מרגיש שאני מתחיל לחרוק. דחפים ישנים מתעוררים, מחשבות כפירה מגיעות, ואני מתחיל לבדוק את הגבולות שלי. היצרים המיניים שלי משתוללים וזה קורה דווקא כשאני רחוק ממנה. אני כותב את כל זה כי אני לא יודע מה לעשות. נראה שמחשבות הזימה שהתפתחו אצלי לאחר שהתחלתי לצפות בתכנים בטלגרם חוזרות לתלם, ואני אובד עצות. בת הזוג שלי מודעת למצב באופן חלקי (לא סיפרתי לה בפירוט מאחר ואני מפחד שזה יגרום לה לעזוב אותי), והיא דואגת לי ושואלת לשלומי בהקשרים האלה, אבל למרות כל זה, זה לא מספיק, ואני מרגיש שאני נמצא מרחק ימים ספורים מנפילה. אני מרגיש שהטלגרם והפורנו בכלל דפקו אותי באופן בלתי ניתן לריפוי, ושהצורה המתועבת בה למדתי להתייחס לנוכחותן של נשים והמיניות המוגזמת שחונקת אותי הן עובדה קיומית, ושום דבר שאני אעשה, לא משנה כמה אחזיק מעמד, לא ישנה זאת. הגועל מקיף אותי, וגם אם אסיט את המבט הוא יפגוש אותי ברצפה, שרוי בתהום ממנה הוא הגיע, יודע שתמיד יהיה לו איפה להתחבא.

אם הצלחתם לשרוד את כל זה, מה אתם חושבים? יש מחילה לאנשים כמוני?

יש לי סיכוי להיגאל מהגועל?