שלום לכולם,

אני בן 24. הצפייה בפורנו ובתכנים מיניים התחילה אצלי עוד בחטיבה בהתחלה באינסטגרם, עם בנות מהשכבה ובנות גדולות יותר, והרבה דמיון. לאט לאט, הפורנו נכנס לחיים שלי, והפך להרגל הרסני.

היו תקופות שבהן הצלחתי להתרחק, אבל בתקופות של לחץ ומשבר זה תמיד חזר. כשהייתי בזוגיות נלחמתי בזה והצלחתי יותר, הייתה לי מוטיבציה לשקם את הקשר. מאז שנפרדנו קשה הרבה יותר, אין את התחליף הזה ואין את אותה המוטיבציה.

היום אני נלחם בזה יום-יום, שעה-שעה, ומרגיש שזה קרוב להשתלט לי על החיים. אני צופה בעבודה, בבית, בכל זמן פנוי. כלפי חוץ אני נראה בשליטה – מתאמן, לומד, פעיל – אבל בפנים אני מרגיש תקוע. כל פעם שאני נופל לצפייה, זה שואב ממני את כל האנרגיה.

התחלתי לאחרונה את תוכנית “GEY”, עם תרגילים וכלים להפסקה. זה לא הניסיון הראשון שלי, אבל הפעם אני נחוש יותר מתמיד. אני יודע שזה חוסם אותי מזוגיות, מצמצם את הפוטנציאל שלי, ומונע ממני ליהנות ולהתפתח.

אני בן 24, ואני לא מוכן לבזבז את השנים הצעירות שלי על הרגל שמקטין אותי.

אני כותב גם בשבילי וגם בשביל מי שצריך לשמוע: אפשר לצאת מזה. אני מאמין שאני אגיע למקום שבו אני חופשי, נקי, ממוקד, עם לב פתוח וזמן לחיים האמיתיים.

המאבק קשה, אבל כל צעד קטן קדימה מקרב אותי לחיים שאני רוצה באמת חיים של חופש, שליטה עצמית ושל שמחה אמיתית.

היי אחי, מבין לליבך, יודע כמה זה קשה אחרי פרידה: כמובן מבחינה ריגשית - הרבה פחות ביטחון עצמי ומישהי שתחזק אותך כשאתה נופל גם אם היא לא מודעת בכלל, מבחינה פיזית גם זה עזר לך לנהל את הדחפים וזה הגיוני.
אבל חשוב שתבין כמו שקראתי פה באתר, שכמה אנשים כתבו: בת הזוג, האישה - היא לא האמצעי לסיפוק וחייבים לנתק את זה מההקשר, זה ממש שלב חשוב בבניית מחשבה בריאה שתעזור לך בדרך ההתמודדות, וגם מחשבה מכבדת שתגרום לך להרגיש בנוח ובטוב עם מי שאתה. אנחנו אמורים להיכנס לזוגיות ולחוות אינטימיות מתוך מקום טהור תמים מכבד ואוהב, ולא מתוך התאוות שלנו שבאות לצערינו לידי ביטוי בדרכים הנוראיות והמסכנות שאיתן אנחנו מתמודדים ונלחמים בהן.
זאת אומרת שאתה יוצר הפרדה ברורה בין הפרידה והזוגיות לבין ההתמודדות שלך, וזאת לדעתי הדרך הנכונה לגשת לזה. אני גם התמודדתי עם פרידה קשה, והדמות שלה ליוותה אותי הרבה במובן הפיזי והקשתה על התהליך ומקשה עד היום, חייבים להפריד! 
מעבר לזה אחי, תמחק את האינסטגרם פייסבוק יוטיוב טוויטר הכל הכל שיהיה כמה שפחות נגיש כי באמת באמת שזה בכל מקום היום ולמי שאבחן את המצב כמונו ומנסה ללכת בדרך הנכונה וליצור מחשבה בריאה זו מלחמה, וחייבים להילחם, אני מחקתי הכל ורק שאני רוצה לשתף איזה פוסט עם חברים כדי לא להיות מנותק לגמרי (אני בן גילך אני מבין את הצורך בכל זאת) אני מוריד מעלה וישר מוחק שוב. 
בלי קשר אם תמחוק הכל תהיה הרבה יותר פרודוקטיבי, באימונים בלימודים ואת הזמן הפנוי שלך שאתה רוצה לנוח בו אתה תרגיש שתרגיש לדברים יותר חיוניים - אני למשל הורדתי לטלפון דאולינגו ואפליקציה של קריאת ספרים.
פשוט שהכל יהיה כמה שפחות נגיש, אצלי המחשב בחדר רק כשאני צריך להשתמש בו, יש לי רק טלפון אחד וחסמתי בו את הגלישה הפרטית, חסמתי תכנים לא הולמים (לא מושלם) והאפשרות למחוק את ההיסטוריה (ניתן לעשות באייפון בזמן מסך, תעשה סיסמה ותשכח אותה/ בלי להסתכל כשאתה עושה אותה) 
אם אתה אדם דתי, תתפלל ותקרא חיזוקים, ממש תדבר להשם על המצב.
חשוב גם לזכור כמו שאומרים פה הרבה שזה תהליך, וכל ״לא״ שאתה אומר לעצמך זה ניצחון וצעד בדרך לחווט את המוח שלך מחדש ולרפא את המחשבה שלך. 
אני אוסיף ואומר שה״לא״ האלה זה לא רק בחדר לבד בלילה וזאת מסקנה עיקרית שלי מכל המסע הזה: ה״לא״ הזה צריך להיות הרבה יותר עמוק - ההתמודדות הנוראית הזאת הפכה את העיניים שלנו לסקרניות ובוחנות ללא סוף בצורה מביישת, לא מכבדת ומתישה לגמרי, ״לא״ על כל הסתכלות קטנה ברחוב - זה ניצחון ואפילו ניצחון גדול כי זה אומר שאתה נלחם ממש ממש במקור של הדברים, בדרך שהמוח שלך מגיב לסיטואציות יוםיומיות ולא רק לאתגר באמצע הלילה! 

שיהיה לך הרבה בהצלחה אח, אנחנו דומים בתהליך שלנו בהרבה דברים, וגם אני לצערי עדיין חווה נפילות ומחפש מישהו שנחזק האחד את השני, אם תרצה לשתף יותר באופן פרטי תכתוב כאן את המייל שלך ונדבר בשמחה

אחי תודה ענקית על התגובה המושקעת והכנה, באמת קראתי הכל וזה חיזק אותי.אני מסכים לגמרי עם מה שאמרת לגבי ההפרדה בין תאווה לזוגיות אלה צריכים להיות שני דברים שונים לגמרי. אני התכוונתי שכשכן הייתי בזוגיות, ראיתי את המטרה מול העיניים, וזה נתן לי יותר כוח להתמודד. זה לא שלא היה קשה — היה ועוד איך אבל עם בת זוג, ההתמודדות עם היצר הרע הייתה הרבה יותר יעילה.

עכשיו, בלי זוגיות, הרבה יותר קשה. אתה אומר לעצמך לפעמים לא יקרה כלום אם אני אפול לא ישנה משהו , וזה מקשה.

אין לי אינסטגרם או רשתות אחרות, רק פייסבוק, ואני שוקל למחוק גם אותו. זה ירגיש מנותק, אבל אם זה מה שצריך  נעשה את זה.

ה”לא” האלה שאתה מדבר עליהם לא להסתכל בחדר כושר, בבילויים, ברחוב הם באמת ניצחונות זה קשה אבל עובדים על זה,  לאט לאט עד שנהיה חזקים יותר.

ולגבי מה שכתבת לשתף באופן פרטי בשמחה, בהמשך אשמח למה לא. תמיד טוב שיהיה עוד מישהו בדרך הזו שנחזק אחד את השני

אחי, קודם כול באמת שאפו ענק על הכנות שלך ועל זה שאתה לא בורח אלא עומד מול הקושי שלך ומדבר עליו. ממה שכתבת אפשר ממש להרגיש את המאבק שאתה חי בו יום יום, שעה שעה, במיוחד עכשיו כשאין לך את המסגרת של זוגיות שהייתה נותנת לך כוח ותזכורת למי ולמה אתה נלחם. זה מובן לגמרי שבתקופה של זוגיות הרגשת חזק יותר, כי היה לך מישהו שהקשר איתו חיזק אותך, אבל חשוב לזכור שהכוח הזה הגיע גם מתוכך, הזוגיות רק הדגישה אותו, היא לא יצרה אותו. הכוח הזה עדיין נמצא אצלך, גם אם כרגע הוא מרגיש חבוי או חלש יותר.

לגבי הפייסבוק. זה צעד לא פשוט לשקול מחיקה או חסימה, כי באמת יש בזה גם תחושת ניתוק. אבל הרבה אנשים במצב דומה מספרים שדווקא הצעד הזה פתח להם מרווח נשימה, שחרר אותם מהרבה גירויים מיותרים, ועזר להם לחוות שליטה גדולה יותר ביום יום. זה לא חייב להיות צעד דרמטי בהתחלה, אפשר להתחיל בהגבלות חלקיות ולראות איך זה משפיע, ואז להחליט אם להמשיך עד הסוף.

גם אל תשכח! אתה לא לבד. עצם זה שאתה משתף פה, שאתה מדבר על מה שעובר עליך, זה כבר שובר את הבדידות שההתמודדות הזו יוצרת. הרבה חבר'ה פה מבינים אותך עד הסוף, כי הם עוברים את אותו הדבר. לפעמים אפילו לדעת שיש עוד מישהו שחי את אותם מאבקים, זה חצי נחמה וחצי כוח להמשיך הלאה.

תן לעצמך קרדיט על כל צעד קטן. על כל יום שאתה בוחר להילחם, על כל שעה שאתה אומר "לא" לדחף, ועל זה שאתה לא מרים ידיים גם כשזה קשה. הדרך שלך אמנם לא קלה, אבל כל יום כזה הוא עוד אבן שאתה מניח בדרך לחיים נקיים ובריאים יותר. חיים שבהם יש שליטה, חופש אמיתי, ובסוף גם הרבה יותר שמחה ושלווה פנימית.

נ.ב
גם לי היה פייסבוק בהתחלה. כיום הוא כבר נמחק ואחרי כמה ימים של התרגלות, זה עולם אחר. ממש. שווה לך לנסות

youtu.be/2kKa9UVSsxs?si=MGoQegPIrBZSNIEZ

בואנה אנשים פה מפציצים בתגובות. פניני חוכמה שאני לוקח איתי הלאה. תודה לכולם!

אח יקר, ממש ראיתי אותי במה שכתבת! אתה כותב שאתה בן 24, גם בגיל 24 הייתי במאבק הזה, היום אני בן 30 ואני עדיין נלחם על השפיות שלי. זה עניין יום יומי כמו שכתבת. זה האם אתה שליט על אברי הגוף שלך או שהם שליטים עלייך.
הרבה מחסימות ואי גישה כמו שכתבו עזר לי בדרך, אבל אני חושב האם זה רק כיסוי לסימפטום פינימי.
הפורנו בא לפצות על חוסר של משהו -  הוא יושב על איזה קושי, על לחץ, על טראומה וכדומה - תבדוק, האם אתה מספיק רגוע, שלו?

אני נפלתי ביום שלישי ורביעי האחרונים, אני נשוי +, אישה היא לא התרופה, התרופה זה הסדר בעולם הפנימי.

יש לי כלל שאני משתדל לעמוד בו, אני לא יכול לא לראות את האנשים ברחוב, אז אני צמוד עם הכלל של: בלי השהיית מבט ובלי מבט שני. מה שראית ראית. להיות מודע. 
כמובן כשאתה בדאון מסוים אז זה יותר קשה.

וכמובן אי אפשר בלי המלך. הקב"ה שאוהב אותך ורוצה לשמוע ממך ושתבקש ממנו לעזור לך, רק להיום, את הפעם הזאת, לבד אני לא יכול, אם זה תלוי בי אין עולם ואני רק בפורנו. אבא, אני רוצה חיים טובים ומאושרים, רק אתה יכול לעזור לי, וזה גם ישתלם לי מכל הבחינות, השפע ישפך עלי והחיים שלי יצליחו ככל שאתמיד בנקיות שלי.

אוהבים אותך תמשיך לשתף