אני נאבק מתחילת גיל ההתבגרות משהו כמו חמש וחצי שנים
לפני שמונה תשעה חודשים נחשפתי לאתר ומיד נרשמתי.לא הצלחתי בהתחלה היום ברור לי למה כי לא לקחתי את זה ברצינות רק ראיתי סרטונים עשיתי תכנית אבל לא באמת רציני.

לאט לאט שמתי לב לדבר שלא היה לי קודם הצלחתי ליצור רצפים של שבועיים שלוש ואפילו פעמיים רצף של קצת יותר מחודש. אבל כל פעם אותו הסיפור אחרי אותם שבועיים שלוש או חודש אני נופל ואחרי נפילה אחת מגיעה כמובן נפילה נוספת ועוד אחת באותו היום וגם אחת יום למחרת, ואז שוב פעם לפעמים עוד שלושה ארבעה או שבוע ימים ועוד נפילה ולפעמים עוד שבועיים שלושה ואז הנפילה הבאה.

אתמול צפיתי במיני קורס שצריך תכנית באמת אז ישבתי ועמלתי על תכנית ובכל זאת היום נפלתי כי בשעת מעשה אני אף פעם לא מצליח לפעול לפי התכנית שלי וזו הנקודה.

אני כבר מרגיש מיואש וחושש שכל החיים אצטרך להתמודד עם הדבר הזה.
בתקווה לצאת מזה כבר עוד השנה

אחי היקר,
קראתי את מה שכתבת, והלב שלי כאב יחד איתך. אני לא מכיר אותך, אבל הרגשתי את המאבק, ואת הרצון העמוק שלך להצליח. עצם זה שאתה משתף בצורה כנה ופתוחה, זה מעיד על אומץ גדול. לא כל אחד מוכן לחשוף את הקושי שלו, ובטח לא במקום ציבורי. בעיניי זה כבר ניצחון בפני עצמו כי אתה לא מנסה לברוח מהבעיה אלא עומד מולה ומבקש להתמודד.

אתה מתאר נפילות אחרי רצפים יפים של שבועיים, שלושה ואפילו יותר מחודש. אני יכול להבין כמה זה מתסכל, להרגיש שהתקדמת ואז ליפול שוב.
לקח לי הרבה זמן להבין את השיעור שלמדתי ולכן רוצה גם לומר לך אותו: חשוב לי שתזכור! כל רצף כזה הוא לא סתם מספר ימים, אלא תקופה שבה הוכחת לעצמך שאתה יכול. זה לא נעלם. גם אם אחר כך הייתה נפילה, הימים האלה נשמרים בתודעה שלך ובנפש שלך. כל ניסיון כזה בונה בך כוח פנימי, גם אם לא רואים אותו מיד. 

הייאוש שאתה מרגיש מובן מאוד. הוא קול שמלווה את רובנו כאן בפורום, ובכללי לכל מי שנמצא בדרך הזו. אחרי נפילה קל להרגיש שהכול נמחק, שכל מה שעבדת עליו התפורר. אבל לעניות דעתי האמת היא אחרת לגמרי, נפילה לא מוחקת את הדרך. היא לא מוחקת את הרצון, את המאמץ, את ההשקעה ואת הרצפים שהצלחת לבנות. נפילה היא חלק מתהליך, ואנשים גדולים באמת הם אלו שקמים אחרי שנפלו ולא נותנים לנפילה להגדיר אותם.

זה טבעי לשאול את עצמך אם תצטרך להתמודד עם זה כל החיים. אבל גם אם המאבק הזה ילווה אותך עוד זמן, דע לך שכל מאמץ שלך מקרב אותך לחופש אמיתי. אתה לא חוזר כל פעם לאותה נקודת התחלה, אלא מתקדם צעד אחר צעד. לפעמים זה קשה לראות, אבל כל פעם שאתה קם מחדש אתה הופך להיות חזק יותר, אמיתי יותר וקרוב יותר למי שאתה באמת רוצה להיות. זה נשמע מוזר. אני יודע. אבל אני גם יודע שזה נכון! מניסיון!

ועכשיו, בעשרת ימי תשובה, יש הזדמנות מיוחדת. ידוע שאלו ימים שבהם הקב"ה קרוב אלינו במיוחד, מחכה שנעשה אפילו תנועה קטנה לכיוונו. גם אם אתה מרגיש רחוק, דע שכל ניסיון שלך יקר מאוד בשמים. לא משנה אם הצלחת להחזיק חודש או יום אחד. כל רצון שלך וכל רגע של מאבק נחשב. בימים האלה כדאי להרים עיניים ולבקש מהקב"ה כוח, אמונה ויכולת להתגבר. התפילות נשמעות יותר מתמיד, וכל מאמץ קטן מקבל ערך עצום.

מאחל לך מכל הלב שתצליח לראות בעצמך את כל הטוב שכבר קיים בך, שלא תיתן לייאוש לנהל אותך, ושתזכה לנצל את הימים הקדושים האלה כדי להתחזק באמונה ובתקווה. אני מתפלל שתיכתב ותיחתם לשנה טובה של חירות פנימית, של כוחות מחודשים ושל הרבה שמחה אמיתית.
חזק ואמץ!