ואני נלחם על עצמי, לא נותן חיי הרוחניים לטרף התאווה! אני לפחות רוצה להיות בתודעה שאני נלחמתי על עצמי ולא הלכתי כצאן לטבח!

הייתי כאן בכמה שמות שונים, השם המפורסם שלי כאן הוא aviyodea, אני בתקופה האחרונה של כחמש שנים עובר שלבים לא פשוטים במחלת התאווה, כלומר- הזנחה תוך מלחמה מעטה ולא מסודרת עם סייגים אבל לא עם החלמה אמיתית.

בתחילת הדרך הייתי עם ספונסר ועם קבוצות חיות, היה נורא, נוצרה אצלי תחושה שאני בסדר אם אני לא במצב כל כך נורא כמו שמספרים חבריי בקבוצה, וגם נוצרה לי תחושה שהעיקר שאצהיר נקיות הולכת וגדלה, ובאמת הייתי מטמא עצמי מאוד רק בלי שז"ל משם הגעתי למקומות מאוד לא טובים "פריצת דרך" בעולם הטומאה.

לאחר מכן עזבתי את הספונסר, ואת הקבוצות, ממש שימח אותי, כי אז התחלתי דרך טובה ואיכותית, היו נפילות מעטות, אבל לאט לאט הדרך התייצבה, אני בקבוצת החלמה ב"האנגוסט" (מה שנהפך לאחר זמן לגוגל צ'אט) ושם התכתבתי עם חברים, אבל עיקר ההתקדמות הייתה על ידי חבר שיחה יומי, דיברנו פשוט בכל יום, ובכל יום שיתפנו מה יושב על הלב מה גורם לי להיות במצב רגשי לא יציב, חיזקנו אחד את השני בלהיכנע לה' ובלקבל כל רצונותיו ולשמוח בהם, ואז המשכנו את היום. גם היו לי מספר כניעות ביום השתדלתי לפחות שניים, אבל אחת לפחות בכל יום. היו לי גם ספירות במבטים שהגדולה בהם היא 60 יום רצוף (ללא מבט שני במבטים ברחוב וללא שהות על מבט יותר מ3 שניות. וללא מבט חוזר.) הצלחתי אז לשמור נקיות של 464 ימים ואז נפלתי, התעודדתי וספרתי 260+ ושוב נפלתי ומאז הנפילה היא מנת חלקי אחת לשבוע, שבועיים, לעיתים חודש+ ופעם אחת היה חודשיים+, אבל בערך בחמש שנים האחרונות, אני ממש לא שם! אני לא מתקשר לחבר, מחשש להיחשף, ואני לא מתקדם בהחלמה כלל.

לפני יומיים שהגעתי כבר לבוץ עצום של שעות בזוועה ברשת, מטייל בין טינוף לטינוף, הבנתי שמצד אחד אין לי כח להילחם ומצד שני אין לי ברירה, כי אם לא אלחם אז אחמיץ את חיי!!! לא משנה כמה הצלחה תהיה לי בשאר העניינים, אם לא נלחמתי במישור הזה ארגיש ריקנות פנימית וחוסר הערכה עצמית והחמצת יעוד חיי ואפשרות למקפצה עצומה בקרבת אלוקים, ושאכן אני יכול להגיע לרמה רוחנית ותורנית גבוהה ולחיות חיים נפלאים יפים ומאושרים ומלאים מתוך מבט פשוט וכנה ושמח על חיי מלחמתי והקשר שלי עם ה'..

אני מנסה הפעם שוב, מתוך תקווה שהפעם זה יהיה אחרת. אשתדל לכתוב כאן יום יום..  ומקווה לפחות אחת ליומיים, גם אם כתיבה קצרה.

אשתף אתכם, מאוד עוזר לי שמגיבים לי, ששותפים איתי בדרכי, שמייעצים לי ועוד..

תודה לה' על המקום כאן לבוא ולהיטהר.

שתהיה לכולנו, ללא יוצא מן הכלל, דרך צלחה!! שנפנים חזק את רעיון הצעדים, כלומר- שנחייה בקבלה שלימה של הדברים שה' מביא עלינו.

רוצה לשתף, כי רק אתם כרגע הבמה שלי, שכמעט נכנסתי לרשת לתאווה עכשיו, היה פנאי, הייתה אפשרות, אבל אמרתי לעצמי "מה שוב פעם, ואחר כך מה תעשה?", ואז החלטתי להיות בהחלמה, לשתף כאן, ולהוסיף כניעה יומית שעוד מעט אעשה אותה. ועוד עניין נוסף קריטי להחלמה, שאעדכן לאחר ביצועו בעזרת ה'.

בהצלחה לכם חברים יקרים!

בהצלחה אחי היקר
שבע יפות צדיק וקם

בהצלחה אח יקר!
נשמח לשמוע ממך!

שלום לכם חברים,

עדכון מצבי- נקי ברוך ה'. אני לא במקום לספור מבטים אבל לא היו אירועים מיוחדים למעט אחד. 
לגבי כתיבתי כאן לפחות פעם ביומיים ולגבי כניעה יומית ולגבי מציאת חבר לא התקדם כלום כמעט למעט מייל לאחד החברים כאן בשמור עיניך שאולי אוכל ליצוק איתו קשר. 

אני שמח שאני כותב כאן ולא נופל שם. 
נכון לא עשיתי כניעה יומית ולא כתבתי אחת ליומיים אבל נכנסתי חכאן וכתבתי ואשתדל לכתוב יותר בהתמדה. אבל עלי לשים מבט לעבר 
התקדמותי. היא קיימת!!

שיתוף מלפני כמה ימים, היה לי רגע שאמרתי אני אכנס לתאווה כי אני מבואס מאוד ושם נחמתי, ואמרתי לה' בבקשה תעזור לי שאתגבר ולא אכנס ומעט לאחר מכן עבר הרצון לכך.

משמח מאוד שאני במקום ההתגברותי הזה הרבה זמן לא הייתי שם.
בהצלחה לכם חברים! מחבר לכתוב כאן! ומדרבן לחזק את ההתקדמות הקיימת..

אז ברוך ה', אני כאן בזמן יותר תכוף, וזה טוב. כי הניתוק הארוך מסוכן עבורי.
אמנם, כניעה יומית לא ביצעתי ובדיקת הקשר עם החבר גם לא ביצעתי, אשתדל לבצע את שניהם מיד לאחר כתיבתי כאן. 

בסך הכל, רוצה לחזק אצלי את הרצון בקבלת רצונו יתברך בכל העניינים! ומתוך כך להיות בשלווה ולא לפנותאל התאווה החולה.

ברכה והצלחה לכולם!

שלום חברים, 

אני שמח על התקדמותי כאן. על הרצון שהיה לי לפני כצה רגעים לעשות פעולת תאווה ועל הוויתור.

מקוה לעבור את תקופת הפסח הקרובה בנקיון ובהחלמה גדולים.

כרגע צריך לעשות כניעה לה'. ולהמשיך במשימות היום.

שבוע טוב.

אני בתקופה שמרגיש ריקנות פנימית, כי יש בי שאיפות גדולות שרחוק אני ממימושם ואף לא בכיוון.

מנסה להביט בטוב, בהתקדמותי הרוחנית בתחום הנקיות וההחלמה. נכון שאני יכול הרבה יותר וגם הייתי שם בעבר.
אבל אני שמח על הטוב שאני התקדמתי בו ולא מצטער על הטוב יותר שיכולתי להתקדם אליו.

מוכרח אני להזכיר לעצמי ששחרור בתחום המבטים מאוד מסוכן, יכול להיות מראה שיוציא אותי מאיזון ומיד אחר כך אכנס לרשת ואתנתק מתכליתי ואז חלילה אוכל לרדת רוחנית וגשמית. 

אני לא חפץ בהכנסת בית הבושת הוירטואלי לחיי, כמי שלא הייתי חפץ שיהיה לילדיי.

אני רוצה יותר להתקדש ולהיטהר, ואני חושב שזו הדרך הנכונה. 

לשמור את השורש: מחשבה!! אני רוצה להצליח להישמר במחשבה שלא להביט ברחוב ואז ממבטים אלו לא יגרר הרבה יותר מזה, והאמירה שזה יעצר במבט ברחוב לא נכונה משני פנים.

א. המבט ברחוב עצמו מנתק אותי מיעודי ומטרת חיי, ומחליש את הרצונות הטובים שלי וגורם לי לשכוח ולא להתייחס לדברים החשובים באמת בחיים כמו עבודת ה' משפחה ועוד..

ב. המבט ברחוב עלול לגרור את השימוש ברשת, הוי אומר חיים מלווים בבית בושת וירטואלי- וזה לא בא בחשבון.

בעזרת ה' יתברך נעשה כולנו ונצליח!!