שלום לכל מי שיכנס לכאן ויקרא את הטקסט שאני כותב.
א, משום מה לא עובד לי שום סרטון באתר מקווה שזה משהו שאפשר לסדר אחרת כנראה אין לי איך להמשיך כאן.

לבנתיים ממשיך אז ככה הכינוי שבחרתי הוא לב טהור, מה שמרמז שבתוך תוכי אני כן קדוש וטהור רק יש כל מני דברים שמשפיעים על כך שאני יפול שוב ושוב, אני לצערי מכור מילדות ואולי בהתחלה לא הבנתי את חומרת הבעיה גם מהבחינה הרוחנית של הדבר וגם מהנזק שזה עושה לא רק לנפש אבל אני זוכר את עצמי בשנים האחרונות נלחם בחירוף נפש עם הצלחות קטנות, פה שבועיים פה 3 שבועות אפילו השיא לפני שנה כ-50 יום.
אבל מה שאני שם לב שלרוב אחרי נפילה עובר שבוע או שבועיים בהתחלה אתה בדיכאון אחרי זה אתה בהתחזקות מול הבורא או לפחות מנסה. ואז נפילה וחוזר חלילה, דבר נוסף ששמתי לב אליו הוא זה שרוב הנפילות הקשות באות דווקה אחרי ימים של התעלות עילאית, דווקה אחרי חגים, לפעמים המחשבות מתחילות תוך כדי החג ואז איך שיוצא בום נפילה ולפעמים זה אחרי לילה פתאום הגירוים והפנטזיות מפילות אותך לתחתית שקשה כל פעם לקום ממנה. אז כן אנחנו כעת אחרי חג מתן תורה (אני עם דמעות) וכבר כמה נפילות היום וכמובן זוכר את יום אחרי לג בעומר ואת איסרו חג של פסח ואת כל תקופת ספירת העומר ואני חושב שאם אני יצליח לפצח למה זה מתנהל אצלי דווקא ככה אולי אז יהיו לי הכלים להמשיך לעלות גם אחרי החג או היום הקדוש. עוד מישהו חווה את זה? למישהו יש מוסג למה זה ככה? למישהו יש עצה טובה?

היי אח יקר
אני כל כך מזדהה עם הדברים, שנים הייתי ב"הלוך ילך" הזה.....
אני בחסד השי"ת הגעתי לתובנה שבאמת ההתמכרות הזאת למין היא מחלה לכל דבר וענין, והיא מחלה קשה......
מחלה צריכה טיפול אינטנסיבי ועקבי, ומחלה נפשית צריכה טיפול עצמי לנפש בצורה עקבית ועמוקה....
כמו שלא ייתכן שאדם יקח כדורים לסרטן רק כשהוא בריגושים, אותו דבר לא שייך שאדם יטפל במחלת נפשו רק כשהוא בריגושים רוחניים...
גם אני לפני כל ראש השנה, יום כיפור וכו', הייתי מקבל על עצמי וכל זה והייתי רושם תקופות נקיות, ולאחר יום או יומיים הייתי מגלה את עצמי שוב בשאול תחתית...., והסיבה פשוטה, לא מטפלים בנפש בכזו צורה, צריך טיפול יסודי ועקבי, צריך להכיר במחלה, בדרכים להמנע מטריגרים, בכלים להתמודדיות עם דחפים, בהגברת כח הרצון והמוטיבציה להשתנות ועוד...., העיקרון הוא: ללמוד את עצמך ואת המחלה שבך, ולהכיר את הדרכים להתמודד איתה. לא שייך לשנות הרגל בנפש ע"י כח רצון בלבד, דבר כזה מחזיק רק עד יום אחרי יום כיפור........., 
זאת ועוד, המקום של הלחץ מפני החג המתקרב הוא סתם מלחיץ ומזיק, ויוצר במוח מצב שבהגיע הזמן הציוחל משתחרר הלחץ הנ"ל ( זהו, הגעתי נקי, אפשר לשחרר..... כמובן בתת מודע...), ויום למחרת מתפוצץ......
טיפול צריך להיות בעקביות, בפסח שבועות ערב יו"כ ,או בסתם יום בחשוון וטבת.....
בהצלחה בדרך....


מצרף לך תגובה שמישהו כתב בפורום לפני כמה ימים:
פניוני, התגובה שלך לחסידי מציבה מראה מדהימה ומאוד אמיצה מול אחת המלכודות הכי עמוקות של כולנו בהתמודדות הזו. כשאתה משקף את הניסיון הכואב שלך מכיפור, עם הבכי והדמעות שיומיים לאחר מכן נעלמו בתוך שאול תחתית, אתה בעצם מביא את התחושה המוכרת של חוסר האונים שמגיע אחרי האורות הגבוהים.
לקחת את הרעיון הזה של הפחתת הלחץ והרחבת אותו בצורה מבריקה אל תוך המועדים הגדולים של השנה, מתוך הבנה שהציפייה להגיע מושלם ומצוחצח לימי הקודש היא בדיוק זו שמייצרת את המתח הנפשי שמפיל אותנו בסוף.מתוך החיבור בין הדברים שלכם עולה תובנה חדשה ומשמעותית לגבי הדרך שבה אנחנו מגדירים הצלחה וריפוי.

חסידי הציע פתרונות שמבוססים על שינוי המצב הרגשי באותו הרגע כדי לצאת מהעצבות, ואתה מציג גישה שמקבלת את המצב, כנתון קבוע שאינו משתנה לפי לוח השנה או רמת המוטיבציה הרגעית. המעבר הזה, מתפיסה של פתרון משברים נקודתיים והסתמכות על ריגושים זמניים לניהול שוטף, אפור ועקבי, מראה שההחלמה האמיתית לא קורה בתוך תחושת ההתעלות של ערבי חגים, אלא דווקא ביכולת לבנות שגרה יציבה ובטוחה בתוך הימים הרגילים של השנה, כמו בסתם יום שלישי של אמצע חשוון כלשונך.

הצעה מעשית יכולה להיות להפסיק, להציב לעצמנו דדליינים רוחניים או לנסות לייצר רצפי ניקיון מיוחדים לקראת תאריכים משמעותיים, מפני שההתעסקות הזו רק מגבירה את החרדה והלחץ בנפש. במקום לנסות לתקן את הכל בבת אחת מתוך רגש חולף, כדאי לאמץ תוכנית עבודה יומיומית וקבועה שאינה תלויה במצב הרוח, ולראות בכל מאמץ קטן של קטיעת המחשבה, כמו בתרגיל הסטאר שהזכרת, את המהות של הטיפול עצמו.

בנוסף, חיוני להפריד לחלוטין בין הערך העצמי והקשר עם השם יתברך לבין השאלה אם הצלחנו להישאר נקיים, מתוך ביטחון מלא שהוא רואה את המאמצים המטורפים, מבין ללב, ומלווה אותנו באהבה ובחמלה ממש שם, בתוך המקומות הכי נמוכים של המאבק.