זה לא הגיוני. בכלל. זה לא הגיוני יותר שכול היום המחשבות שלי הן סביב הבעיה הזאת. של אוננות . שיש בי פחד וחשש מהלילות כי זה הזמן שאני נופל שם, שיש לי קטעי זמן שלמים שפשוט נמחקים מהחיים כי אני שורף אותם בצפייה בפורנו , והכי לא הגיוני - ההרס החמור שזה מביא איתו לכל תחום בחיים . האמת ? נמאס לי. קשה לי , מורכב לי , זה חונק אותי ופשוט כבר אין יותר כוחות להתמודד. שאני אבין , אני אמור להעמיד פנים בחוץ שהכול רגיל? שהעולם שלי מסתובב בדרך הרגילה והישרה של כולם ? לא רוצה יותר. לא מבין את הניסיון הזה בכלל , לא מצליח להתרומם ממנו , ואני בדעה שאני לא מספיק חזק להתמודד איתו.
זה הגיוני ? זה בריא לבכות פעם בשבוע על המצב הזה? לא זה לא ... הגעתי לשלב של ייאוש למחצה. אני אומר לעצמי, ולהקדוש ברוך הוא , שבסדר . יש גם אנשים שלא הצליחו להתחתן בחיים. שלפחות ניסיתי באמת ונתתי את כל כולי במלחמה הזאת , אבל שהניצחון רחוק ממני, וכך גם החלום לבית. אז למה רק מיואש למחצה? כי איכשהו אני עדיין פה וכותב . איכשהו עדיין שורף לי בלב אחרי כל פעם כזאת.
 אז מה אני מצפה שייצא לי מהכתיבה פה ? לא ברור. אולי , שאחרים יידעו שממש ניסיתי , שהקרבתי כלכך הרבה בהתמודדות הזאת , גם אם לא יצאו מזה פירות. 
ואולי יש בחוץ מישהו שהגיע לשפל שאני בו , ושיידע שאם הוא בייאוש הוא בחברה טובה ( או לא ) . ושיותר מזה , שאם הוא איכשהו מצליח להחזיק בתקווה, שיעריך את עצמו , שיבין כמה זה לא מובן מאליו . כמה יותר פשוט לוותר ...