שלום,
לראשונה אני כותב כאן, ולראשונה בכלל שאני כותב בפורום כלשהו,
ברשותכם אכתוב את סיפורי בקצרה.
דבר ראשון, אני מוכרח להדגיש שסיפור שלי שונה מרוב הסיפורים שראיתי בפורום שמדברים על התחלתי עם תמונה אחת שראיתי במקרה
והמשכתי עם תמונה נוספת וכו' וכו'.
אצלי התחיל הכל בגיל של ילד קטן מאוד (4-5) לפני השינה כל פעם הייתי מאונן לפני שהייתי נרדם (כמובן שלא היה יוצא כלום)והייתי בטוח שאני היחיד בעולם
שיש לו את ההנאה המוזרה הזאת, והייתי עם זה בסדר גמור.
וכך זה המשיך והמשיך. באיזהו שלב גם התחיל לצאת נוזל, לא אלאה אתכם בכל הפרטים הלא חשובים, רק אגיד שעד גיל 16 בערך הגעתי למעל 10 פעמים של אוננות ביום
מידי יום ביומו!!! כמובן שהייתי סמרטוט מהלך (מבחינה פיזית)
אופן האוננות תמיד היה קבוע: נגיעה+מחשבות, לא מעבר לזה.
התחתנתי, ולאחר שנה שנתיים ראשונות התחלתי לתפוס את עצמי ולאחר מלחמה בכל כל הכוח עם המון המון נפילות הורדתי לשלש פעמים ביום, ואז לפעמיים, ואז לפעם אחת ביום, ואז לפעם ביומיים.
ונכון לעכשיו אני אוחז בפעם בשבוע, כמו שעון פעם בשבוע. ובגלל הרווחים הגדולים בין הפעמים אני לא מצליח להתקדם. (אולי מישהו בפורום יבין אותי)
(דרך אגב, אחרי שיש לי גישה לאינטרנט, החומר באינטרנט גם בא לעזרת היצה"ר אבל זה לא שינה משהו מהותי בדפוסי הפעולה)
זהו, אני מוכרח להפסיק עכשיו, אני מקווה להמשיך בפוסט אחר,
אני רק אשמח לשמוע ממישהו במצב דומה לשלי
תודה חברים,
אני אשמח

ברוך הבא חבר,

סליחה על השאלה הישירה, אבל האם אתה רוצה להפסיק גם את האוננות הזאת? אם כן - האם אתה יכול לעשות את זה או שזה חזק ממך?

היי, סוד הכניעה.
זה בדיוק הנושא, בתחילה כשהסתכלתי אחורה על הדרך הארוכה שעברתי חשבתי שאני בפיסגה.
באיזשהו שלב גם חשבתי שזה לא משהו משמעותי- מה זה פעם בשבוע? ובמיוחד שחוץ מזה לא התעסקתי כלל בזבל הזה- זה פשוט לא העסיק אותי.
אבל עכשיו כשאני הרבה זמן בנקודה הזאת ואחר לא מעט נסיונות להתקדם אני מבין שיש פה מלחמה לא פשוטה, שדווקא בגלל
שהיא מתחילה רק אחר כמה ימים היא במידה מסויימת קשה יותר.
וכן, אני מאוד רוצה להפסיק.
מה אתם אומרים על הרעיון להתחיל 90 ימים נקיים, מחר נניח?
אשמח לתגובות.
ועוד משהו, האם תוכלו לספר על התדירות שקרו לכם הנפילות לפני שהגעתם ל"שמור עיניך"?

ברוכים הבאים ובהצלחה .
לפני שאתה מתחיל 90 יום  , קבל משימה קלה יותר , 14 יום .
מנסיון אני אומר לך שתאורטית זה קל לקבוע יעד (אבל מעשית זה הרבה יותר קשה)
על פי הירידה הדרסטית שלך אפשר לראות שיש לך סיוע מהשם  וכוח רצון רציני.
בהצלחה 

"בהצלחה לכולם",
1. 90 יום זה משהו שמאוד יש לו תמיכה בפורום.
2. זה גם משהו מסויים יותר, לא משהו שאחרי 10 ימים אתה אומר :" מה זה משנה 14 יום או שבוע וחצי."
    חוץ מזה הבעיה לעבור משבוע לשבועיים וכן הלאה הייתה שלא ראיתי כבר כ"כ הבדל בין 7 ימים ל10
    ודווקא האתגר הגדול שבתשעים ימים נותן לי חשק להשקיע הרבה יותר אנרגיה.
  נראה לי שאני ילך על זה,
בעזרת השם נעשה ונצליח.

תשמע איך שנוח לך ואם זה נותן לך יותר מוטיבציה אז בהצלחה.
לי יותר קל תקופות קצרות ורק אז למתוח את החבל ,כי אני באמת מתקשה .

אני מסכים עם "בהצלחה לכולם"

אני גם עשיתי דבר זה לפני שלוש שנים וזו הייתה הפעם היחידה שהתאווה הלכה ממני לגמרי לכמה חודשים בזכות הקב"ה
עברתי לפעם ביום לאחר מכן פעם ביומיים פעם בשבוע פעם בשבועיים וכו'...ובחסדי ד' התאווה הפסיקה ממני לגמרי.
הקב"ה גרם לי שלא עניין אותי בכלל ולא העסיק אותי כל העניין, אפילו אם הייתי רואה בטעות מראות לא טובים זה לא היה גורם לי
לרצות לפרוק את התאווה שלי

אחרי כמה חודשים היצר הרע התחיל במסע של כמה חודשים להפיל אותי
כמובן שהוא כבר לא יכול לגרום לי לראות מראות אסורים אז הוא גרם לי לחשק מיוחד לראות נשים חרדיות צנועות ביותר באינטרנט
זה היה עוד לפני שהתחתנתי אז רציתי פשוט לראות אישה צנועה
ולאחר-מכן קצת פחות צנועה וכו'...עד שאתה מגיע לכל הזבל

בכל מקרה, מבחינתי בורא עולם הראה לי שיש לאיפה לשאוף בע"ה

טהר ליבנו.
אם הבנתי טוב דבריך הרי שזה היה מלחמה בסוג של רק קצת ואח"כ רק עוד קצת ואסביר את דברי
קודם כל אתה התחלת "קצת" רק יום/שבוע א' אח"כ "עוד קצת" עוד שבוע אח"כ חודש וכן הלאה. ואז היצר בא אליך באותה מטבע. "רק" נשים צנועות. אח"כ "רק" קצת יותר ~~~~ (לא רוצה לטמא את המקלדת) עד שחזרת עמוק לתוך הבוץ.
זה מזכיר לי שני דברים
החלק שלך מזכיר לי את המעשה עם ה"סטייפלער" הקדוש שבהיותו חייל בצבא ברוסיה והגיע פעם משמרתו בש"ק והחייל שלפניו הוריד את המעיל ותלה על עץ. כשהסטייפלער הגיע וראה את המעיל תלוי על העץ הוא אמר לעצמו. זה פיקוח נפש ומוכרחים להוריד את המעיל ללבוש. אבל אני לא חייב עכשיו. אני יכול לסבול את הקור עשר דקות. לאחמ"כ זה היה "עוד" עשר דקות עד שעברו שעתיים שמירה בקור המקפיא.
החלק של היצר מזכיר לי את מאמר חז"ל: "היום אומר לך עשה כך למחר עשה כך" היצר לא מגיע לאף א' "בגדול" רק משהו "קטן". הקונץ זה לא לתת לו את הפתח הקטן הזה.

צדיק גמור
האם אתה מציע להפסיק בבת אחת?
אתה מכיר מישהו שהצליח?
ואגב, עניין ההדרגה מוזכר בספרים לגבי כל ההרגלים הרעים.
גם אם אדם רוצה לשבר את תאוות האכילה לדוגמא ויתחיל לאכול מינימום בבת אחת
יכול לבוא לידי סכנה ממש.
לדעתי חייבים הדרגה.
וזה גם מה שהיה איתי : מעשר פעמים ביום הפחתתי והפחתתי עד שהגעתי לפעם בשבוע
והיום אין לי ניסיון בכלל לכמה פעמים ביום.

אני!
אני הפסקתי בבת אחת, ביום שנכנסתי לפורום
אבל זה לא אני!
אני לא מסוגל להשאר נקי אפי' מעט בכוחות עצמי,
אני נקי בגלל שאבא אוהב שבשמים החליט שהגיע עת גאולתי,
והוא בחסדו הגדול נשאני אל האתרא קדישא הדין,
והפגישני עם חברים לצרה, והוא אשר נותן לי כח יום יום רק להיום,
תודה אבא
בנך האוהב
מוטי

אצטרף למוטי.

הפסקתי את כל הפעולות של התאווה בשלל הצורות שלה (האמן לי, היו לה המון צורות) - והכל ברגע אחד. באותו רגע שבו נכנעתי כי הבנתי שהגעתי לקרקעית - החגיגה נגמרה ומאז אני נקי, חסד אלוקים - לגמרי לא מובן מאליו - שמונה וחצי חודשים. זה לא בכוחי כי אין לי סיכוי לעשות את זה, אלא בכוחו של היחיד שיכול - אלוקים.

לגבי ההפסקה של הרגלים רעים בהדרגה - זה יכול להיות נכון לגבי כל מיני הרגלים אבל לא נכון לגבי התמכרויות. בהתמכרות אין אפשרות להוריד מינון כי זה פשוט לא עובד. זה יכול אולי לעבוד לתקופה אבל בסופו של דבר ההתמכרות חוזרת בכל העוצמה.

אם אתה מסתפק במועט וטוב לך עם לרדת לחמש פעמים ליום לפעם בחמישה ימים (לדוגמא) אשריך
אני עם כל שמחתי על הורדת המינון אני עדיין עובד על הפזקה מוחלטת. לא אומר לך שהיום אני נקי לגמרי אבל זה התכנית והשאיפות ולשם אני מתקדם

שלום לך, אני הפסקתי בשלבים, בגלל שהמצב שלי היה כל כך חמור, המטפל אמר לי בתחילה לעצור כל פעילות אסורה מחוץ לבית... הרב שלי 'התיר' לי להתאוות עם עצמי, כך במשך כמעט שנה וחצי, כשרציתי להפסיק עם עצמי נאמר לי שזה אגו... בסוף האגו ניצח, הפסקתי מעצמי, פשוט לא יכולתי יותר לדבר עם הבורא ולהתאוות.

אז עבורי זה באמת עבד בשלבים. אבל זו לא הדרך שאני חי נקי ומפוכח בחסדו יתברך, בשבע שנים האחרונות. אין טעם לברוח מהגיהנום לאט, במבט לאחור אני יודע שאין סתם, אבל לא היה סיבה אנושית להפסיד זמן יקר. רצונו נעשה בחיי...

אם זה מצד המקורות, אז יש גם מקורות הפוכים, כמו הרמב"ם שאומר שאדם שנמצא בקיצוניות של מידה אחת צריך להתנהג בקיצוניות הפוכה כדי לחזור לנורמליות (עיין דעות ב,ב).

ומצד ההיגיון - המחלה שלנו עניינה סיפוק הולך וגובר. לכן אנחנו לא מסופקים אף פעם, תמיד מחפשים יותר. מצד ההיגיון אני לא מאמין שהייתי יכול ללכת בדרך כזו של הגבלה, קביעה לדוגמא שמותר לי רק פעם בשבוע, או רק תמונות ברמה מסויימת. זה פשוט היה מדליק אותי, והייתי מרגיש מוכרח לחפש ולפרוץ יותר.

הפתרון הוא להגיע לשורש. להחליט שעדיף להכנע לקב"ה מאשר להכנע לתאווה.

אני חושב שההצעה להנמיך במינון היא עצת אחיתופל (דרך אגב, זה ביטוי גרוע, כי מי שקורא תנ"ך רואה שעצת אחיתופל היתה עצה מצויינת, אבל הביטוי כוונתו עצה גרועה...). יותר מזה, מאחר ואנחנו מאמינים בה' - איך אפשר לומר שבמקום 2 עבירות ביום נתיר רק אחת?
ח"ו.

נראה לי שהעצה הזאת היא בלבול מההדרכה לגבי חומרות, קרבה של אדם מעבר לחובתו. בזה באמת צריך להזהר לא לקפוץ מדרגות (כי מי שקופץ במדרגות בסוף מתגלגל במדרגות, וזה די כואב... ).
אבל לגבי "סור מרע" - צריך פשוט לסור מרע. אי אפשר רגל פה ורגל שם. כל העניין הוא להחליט על הניתוק, על מסירת כל כולי לידי הקב"ה, וזה פשוט לא אמיתי אם אני משאיר לעצמי עוד קצת מקום פרטי שלא נתתי לה', רק פעם בשבוע, רק רמה כזאת.
בסופו של דבר, כאן 90% הוא 0%... כי הראש זה למסור את כולי, כל כולי. אחרת לא השתנה כלום.

אגב, באמת היה לי משבר וקושי קטן כשקלטתי שאני באמת מתכוון עכשיו לזרוק את זה ולהפסיק עם זה לגמרי לגמרי. כתבתי על זה פוסט "הדובי שלי מת".

בהצלחה עצומה!