הסיפור שלי מתחיל הרבה שנים אחורה מהילדות, תמיד פינטזתי להיות המין השני, והרבה אובססיה לבגדי נשים בעיקר מבריקים וכדומה, דבר זה הרס לי את הצמיחה התקינה. בעזרת ה' וברחמיו הגדולים התבגרתי והקמתי משפחה אבל את המצוקה שבאה לידי ביטוי בפנטיות ואוננות אני ממשיך לסבול, ישנם תקופות שקטות ותקופות קשות, אבל היום יותר מבעבר אני מבין ומאמין כי רק כניעה מוחלטת לבורא עולם על האתגר שהציב בפני ועל רצונו שאני יתמודד עם זה והוא ברוב רחמיו יעזור לי לצאת מזה, זה מה שישאיר אותי שפוי.

ברוך הבא חבר, הגעת למקום הנכון.

בקבוצה שאני משתתף בה אומרים שכולנו אוהבים גלידה וזה לא משנה באיזה טעם. לכולנו ישנה בעיה עם תאווה ולא משנה איך בדיוק היא מתבטאת.

זה שאתה מוכן להכנע לה' זה דבר עצום - לגמרי לא מובן מאליו.

אנא הישאר איתנו ותראה נפלאות בעזרת ה'.

שלום לך וברוך הבא,  מבלי לתת לך ציונים, אהבתי את מה שכתבת באופן ראוי, מרומז, לא חייבים לכתוב הכל במילים מפורשות. אשריך. יה"ר שתרגיש כאן בנח עם התאווה הספציפית שלך.

מנסיוני המועט אשתף שלתאווה לא משנה כל כך הסגנון האישי, בקבוצה בה אני נמצא יש הכל, גם חברים מחלימים מהדברים שאתה מרמז עליהם כאן. המהות היא אותה מהות.

לסיום לא כ"כ הבנתי את הכותרת, מהי הקנאה המדומה?  קנאה במי?

אני מתכוון שמגיל קטן אני קנאתי במין השני ורציתי להיות כמוהו, זה בא בהרבה סוגי פנטזיות ואוננות כולל ללבוש פרטי לבוש, במשך הזמן פיתחתי פטיש מאד חזק לפרטי לבוש מניילון או מסאטן, ועד היום שאני הולך ברחוב פרטי לבוש מהסוג הזה פשוט מקפיצים אותי, ביליתי אצל פסיכולוגים או פסכיאטרים, אך היום אני מבין ומאמין בלב שלם כי הדברים והמשיכות הללו גדולים עלינו ורק הקב"ה שיודע למה אנו אמורים להתמודד עם זה, הוא גם יכול לגאול אותנו מהמצוקה ומההתמכרות הנוראה הזו, ואני מנהל עם עצמי כל יום מלחמה מחדש לא להשתמש בהתמכרות ואני מתחנן לאלוקים שירחם עלי ויעזור לי להתנהל מול הדחפים ההרסניים הללו וברור לי שאם ה' כתב בתורתו איסור לא ילבש, הוא ידע הייטב את הניסיון שיש בזה גם אם זו סטיה, והוא הנותן כוח לעמוד בניסיון. במיוחד בתקופה זו שאין לי כל כך עבודה אני ממש משועמם ואני בקלות יכול ליפול, ואני מבקש מאתו יתברך לזמן לי תוכן ועיסוק שלא אהיה מפנה ליבי לדברים בטלים.

אבי היקר
דבר ראשון צריך לדעת שברגע שאתה נלחם בתאווה כמו שצריך ומנצח אותה (אפילו ניצחון כלשהו) אתה מתקדם וברגע שאתה מתקן את התאווה
הסטיות מתוקנות אוטומתית.
ואני יסביר, לדוגמא, אחד שנמשך לגברים וכל הזמן חושב על זה ומסתכל וכו' וכו'. ברגע שהוא יחליט לא להוציא ז"ל ולא לחשוב בכלל על תאווה
ויצליח להתגבר,התאווה הבריאה שעוד תישאר לו לצורך אשתו וקיום העולם היא תהיה בריאה, ולא לגברים או כל סטיה אחרת.
כך שלמעשה צריך להתגבר על התאווה באופן כללי וזה מתקן הכל.
מה שכתבתי הוא גם ממש"כ בספרים הקדושים, וגם מנסיון אישי שככל שהתאווה ירדה ירדו גם הסטיות.
בהצלחה אבי
ותזכור שהשם תמיד אוהב אותך.

תודה על הדרך!

דווקא בגלל שהמשיכה שלי היא לנשים אך מכיוון שונה, שבמקום המשיכה הטבעית של גבר בריא שזה חיבור עם המין השני ואחדות המינים, אני מת להיות בעצמי אשה וללבוש בגדי נשים וללכת על עקבים ולהתאפר, שאני בא למשל לחתונה ואני רואה נשים יפות עם שמלות ערב, אני לא יחשוב הלוואי ויכולתי להתעסק עימה, אלא הלוואי וגם אני יכולתי להיות כמוה וללבוש שמלת ערב וללכת לרקוד עם הכלה. וזה יוצר מצב שאני בעצם לא יכול להתנתק לגמרי כי אני אמור להימשך, ולא כמו משיכה לגברים שאתה מתנתק טוטאלי ומתמקד בנשים באופן בריא, ויש לי עם הדבר הזה קושי עצום, אני מאד ישמח אם אקבל תגובה ממישהו שגם הוא סובל מפנטזיות כאלו.

חבר יקר,

לא התנסתי במה שאתה כותב אבל היו לי ויש לי מספיק בעיות משל עצמי. באופן אישי הלכתי לטיפול אצל פסיכולוג חרדי לטיפול בבעיות שלי והוא שלח אותי להתחיל את העבודה על 12 הצעדים. עבורי - אני מדגיש שזה עבורי - היה כאן שידוך טוב מאוד ובחסד אלוקים זכיתי לעלות על דרך ההחלמה.

בן אבי יקירי.
אם שמת לב מה קרה כאן אז אולי אני פספסתי משהו.
אסירות תודה מודה לך על הרמזים ללא פירוט מלא ואתה בתגובתך "הסברת עצמך יותר טוב?"
או שלא הבנתי משהו

לצדיק גמור?

לא מבין את תגובתך? אנא באר.

מצטער. זאת היתה תגובה פזיזה משהו. קראתי שוב את המאמר בעיון מתחילתו ומצאתי כי לא היה בו כל פגם ולא היה פירוט לא ראוי בתגובתך לתגובת אסירות תודה. ועמך הסליחה.

אני ממש מתפעל מהכנות שלך והיכולת שלך להודות בטעויות שהנך חושב שעשית. בנוסף להכל חשוב לי לציין כי אני ניצלתי את השאלה של סוד הכינעה כדי להוציא ממני יותר את המחלה מהמוח דרך כך שפתחתי את הנושא והוצאתי את "מילות הקסם" שרודפות אותי במוח.

שלום חברים!

היה לי שבועיים טובים, אך אני מרגיש שהמוח שלי מתחיל לפמפם לי. במיוחד שהנסיון שלי משנים עברו שהתקופות של החגים הם קשים לי מאד, סוג של שיעמום, אני לצערי לא כל כך מצליח להתמלאות מהאוירה של הימים הקדושים. ואני מוצא את עצמי יותר מידי פוזל לגרביונים של נשים שהולכות ברחוב או לנעליים ופאות, אני ממש חסר אונים מול ההרגשות הללו, אם יש מישהו שיכול לתת לי חיזוק אישי שאני יוכל להמשיך לשמור על הניקיון ולהגיב לי זה עוזר לי מאד, אנא תתיחסו.

לחזק אותך? הלוואי שאוכל!! רק רציתי לספר לך שמשום מה נזכרתי אתמול בסיפורו של "ריש לקיש" הסיפור מובא בגמרא ואכתוב בקיצור.
לריש לקיש היה מענין ומרתק ביותר. הוא היה "ראש השודדים" היינו שבקבוצת השודדים שלו היו כולם סרים למשמעתו. יום א' הלך ריש לקיש לבדו (ככל הנראה) וראה מעבר לנהר גועש דמות כלשהיא. הוא איבד ת'אשתונות ושחה בזריזות לכיוון הדמות. כשסיים לחצות התאכזב מאד. הדמות היתה לא אחר מאשר האמורא "ר' יוחנן".הוא אמר לר' יוחנו בצער "הייתי בטוח שאתה אשה" (ר' יוחנן חי בתקופת חורבן בית שני והוא נשאר מאותם אנשים יפים שהיו שם)
סוף מעשה הוא שר' יוחנן שיכנע את ריש לקיש לעזוב את "מקצועו" ולהכנס לישיבה ללמוד והוא גדל להיות אמורא בעצמו.
ולמה נזכרתי בזאת? פשוט ביותר! ראיתי דמות ברחוב וחשבתי איזה הזדמנות להציץ) למעשה כעבור מס' שניות "הוא" התרומם. זה לא היה חצאית. זה היה הוא בחליפה.....


אצלי זה דווקא פוזל לכיוון...
(במעשה הנ"ל יכולתי לנצל הזדמנות נדירה להציץ  אך בד"כ זה לא קורה)


חברים, בואו נשתדל שלא להציף זכרונות ולתת רעיונות למי שעדיין לא היה שם...

אני לא חושב שזה נקרא לתת רעיונות. חלק מהרעיון של הפורום זה גם להוציא את האובססיות החוצה! כן ממש ככה! במילים ,ולפעמים בתיאורים עדינים. כתיבה בנוסח רק של "סיסמאות רוחניות גבוהות" לא תמיד עוזר. אני אתמול בלילה כבר הייתי על סף מצב של לאונן, ורק בזכות שסיפרתי במדויק על הפנטזיה שעליה אני רוצה לאונן לחבר בטלפון הצלחתי בס"ד לוותר על הרעיון ונרגעתי. לא תמיר סיסמאות של "כח עליון" או "כניעה" או סיפורים מחז"ל יכולים לעזור. לפעמים להוציא את האובססיות החוצה במילים או בכתיבה הם עוזרים, לא צריך להתחמק מזה, האם מישהו חולק עלי?

חברי היקרים,

נראה שיש לחלק קצת.
זה נכון שחשוב מאוד לחלוק בחוויות שלנו, ובמיוחד בחוסר אונים מול התאווה.
אך, יש להזהר מלהשתמש בביטויים טכניים בעייתיים שמתארים את החוסר אונים בפרוטרוט.
אפשר תמיד להתשמש המילים עדינות ונקיות ועדיין לתאר את כל מה שרצינו לתאר.

בהצלחה