ברוכים הבאים, אורח
  • עמוד:
  • 1

נושא: סליחות 2756 צפיות

סליחות לפני 12 שנים, 3 חודשים #16425

אם גם בסליחות אני נופל, זה אומר שאין לי טיפת יראת שמים
אני לא יודע מה לעשות,
ראיתי שעיקר הדיבורים כאן באתר זה על 12 צעדים
אך לא התעמקתי בזה
אולי אתם תוכלו לעזור לי

בעניין: סליחות לפני 12 שנים, 3 חודשים #16427

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 6040 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3448
שלום לך וברוך הבא, יהי רצון שתתן לעצמך כאן צ'אנס אמיתי, ובמידה ואתה מכור כמונו שתשאר עימנו לאורך זמן. ולגופם של דברים, מנסיוני נפילה גם בימים של סליחות  זאומרת שמחלת ההתמכרות שלך לא מוכנה להתחשב ביראת השמים שיש לך. ויש לך.

ולגבי 12 הצעדים אמליץ לך להצטרף לאחת מהקבוצות הקיימות ויערב לך.

בהחלמה.
מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן

בעניין: סליחות לפני 12 שנים, 3 חודשים #16434

(קצת ארוך, אבל כל מילה בסלע).

מתוך המדריך באתר: (קישור:www.gye.org.il/index.php?option=com_zoo&view=category&Itemid=80)

הדבר הראשון שעלינו לעשות הוא להודות באמת על עצמנו.
השלכות רוחניות "מופשטות" לא גורמות לי להפסיק, על אף שאני מאמין ש:


זוהי אחת העבירות החמורות ביותר.
אני הורס את נשמתי.
[/list]
אני מאבד את הסיעתא דשמיא בחיי (ככתוב, "כי יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך").
אני מנתק את קשריי עם השם.
אני מרחיק את עצמי מרוחניות.
אני מקשה על עצמי לעשות תשובה.
זה גורם לי להרגיש צבוע בכל שאר המצוות שאני מקיים.
אני הורס את היסוד של כל המבנה הרוחני שלי.
ילדיי ואשתי בוודאי חשים שאני לא אותנטי ביידישקייט שלי.
ההתנהגויות האלה עלולות בקלות להתפתח לעבירות חמורות יותר.
אני מנתק את עצמי מהעולם הבא.

על אף כל האמור לעיל, יראת השמיים שלי בדרך כלל לא מונעת ממני:

להביט בחומרים אסורים.
להוציא זרע לבטלה.
גם אם אשבע להפסיק, אפר את השבועה במוקדם או במאוחר. התאווה שלי חזקה מדי.

אל תרגישו רע על כך שיראת השמיים שלכם אינה חזקה דיה לעצור אתכם. זה לא אומר שאין לכם יראת שמיים. כאשר רבן יוחנן בן זכאי בירך את תלמידיו לפני מותו, הוא אמר: "יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם". אמרו לו תלמידיו: "עד כאן?", אמר להם: "ולוואי, תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם". ואפילו רבי עקיבא לא הצליח לעצור את עצמו כשהיה עליו להתמודד עם תאווה. בקידושים פא., הגמרא מספרת איך רבי עקיבא החל לטפס על עץ כדי לחטוא, עד שהשטן עצמו נאלץ למנוע ממנו לחטוא. תארו לכם! זהו אותו רבי עקיבא שקרא "שמע ישראל" בשמחה בשעה שסרקו את בשרו במסרקות ברזל! (ראו פירוט של הרעיון הזה בעיקרון 2 שבחלק 2 של המדריך).

ההשלכות הלא-רוחניות לטווח קצר גם הן לא עוצרות אותי, אף על פי ש:

זה מדכא אותי.
אני מאבד זמן עבודה.
חסרות לי שעות שינה.
אני מרוויח פחות.
אני מאבד את הקשר הקרוב עם אשתי.
אני מרגיש מרוחק מילדיי.
אין לי זמן לאיש מלבד עצמי.
כל החיים שלי סובבים סביב ה"מנה" הבאה.
אני מרגיש כמו עבד לתשוקותיי.

ההשלכות הלא-רוחניות לטווח ארוך גם הן לא עוצרות אותי, אף על פי ש:

מישהו עלול לגלות מה אני עושה.
אני עלול לאבד את שמי הטוב.
אני עלול לאבד את משרתי.
אני עלול לאבד את נישואיי.
אני עלול לאבד את ילדיי.
לילדיי עלולה להיות בעיה עם שידוכים בגלל זה.
ילדיי עלולים להזדקק לטיפול פסיכולוגי בעתיד, בגלל הטראומה שהם עלולים לעבור.
סביר שההתנהגויות שלי יחמירו.
אני עלול למצוא את עצמי בכלא.
אני עלול להידבק במחלות.
אני עלול לפתח רצון להתאבד או למות.

חלק 2: מה יעצור אותנו?

עכשיו, משהכרנו באמת שלנו, עלינו לשאול: "אילו השלכות רוחניות ולא רוחניות, כן יעצרו אותי?"
מבחינה רוחנית, מה כן יעצור אותי?

לא אסכים לחלל שבת כדי לצפות בחומרים לא נאותים, לא משנה עד כמה ארצה בזה. תמיד אוכל להמתין 24 שעות.
אם הדרך היחידה לקבל את המנה שלי ב-24 השעות הבאות תהיה על ידי אכילת כריך עם בשר חזיר, אני מניח שאחזיק מעמד ואמנע מלעשות את זה במשך 24 שעות.
אחרי שאני מסיים להיכנע באופן מלא לתשוקותיי, אני לא רוצה להשליך את שאר היידישקייט שלי. אני מרגיש רע בקשר לזה ובאמת רוצה "לחזור" ל-השם. אילו יכולתי לבחור ללחוץ על כפתור "הפסק את העבירות האלה לעד", הייתי לוחץ עליו.

מה כל זה מראה? שעדיין יש בנו ניצוץ של קדושה, וקיימת בנו יראת שמיים. זה אולי לא מספיק בשביל לעצור אותנו, אבל היא חזקה מספיק בשביל לגרום לנו לרצות להיפטר מכל ההתנהגויות האלה לאחר מעשה. וגם לפניו, היא חזקה מספיק בשביל להחזיק אותנו למשך זמן מה, כאשר ההשלכות הרוחניות הן חמורות (כמו חילול שבת או אכילת טרף). מזה אנו רואים כי יש השלכות רוחניות שכן יעצרו אותנו, אם הן מספיק חמורות, במיוחד כאשר איננו נתונים באותו רגע למתקפת תאווה.
בואו נתבונן עכשיו בצד הלא-רוחני של המטבע. מה כן היה עוצר אותנו?

אילו עמדתי לפעול ומישהו היה נכנס לחדר, האם הייתי ממשיך?
אילו כל פעם שפעלתי על התאווה, הייתי חש כאב, האם הייתי ממשיך?
אילו עקבה אחריי עין אלקטרונית, וכל פעם שהייתי פועל, אשתי או הרב שלי היו רואים אותי עושה את זה, האם הייתי ממשיך?
אילו כל פעם שפעלתי הייתי מרגיש רע ומוכרח לנסוע באוטובוס לבית חולים, להישאר שם שעתיים ולקבל זריקה כדי להרגיש טוב שוב, האם הייתי ממשיך?

מה כל זה מראה? זה מראה שישנן השלכות שהיו עוצרות אותנו, אילו רק היו רציניות מספיק.

לסיכום, אף על פי שההשלכות ה"נורמליות", הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך, לא מספיקות בשביל לעצור אותנו, עדיין קיימות השלכות – גם רוחניות וגם לא-רוחניות – שכן היו עוצרות אותנו, אילו היו רציניות מספיק ומיידיות מספיק.

מעניין? מתאר אותך?
תמשיך לקרוא את כל המדריך (www.gye.org.il/index.php?option=com_zoo&view=category&Itemid=80) ותתקדם בעז"ה להצלחה.
היראת שמיים שלך היא כמו כולם, והצער שלך עליה מראה שהיא קיימת.

אבל איך היראת שמים תתבטא? צריך כלים. לא מספיק רצון. במדריך תוכל להתחיל לקבל רעיונות.
בהצלחה עצומה, אחי היקר!
אי אפשר להתקדם בלי לעבוד!

ריבון העולמים ידעתי ידעתי ידעתי
כי הנני בידך, בידך, בידך לבד
כחומר, כחומר, ביד היוצר
ואם גם אתאמץ בעצות ותחבולות
וכל יושבי תבל יעמדו לימיני להושיעני ולתמוך נפשי
מבלעדי עוזך ועזרתך
אין, אין, אין עצה וישועה

אם אני לא דבוק למעלה אני דבוק לקרקעית

נערך לאחרונה: לפני 12 שנים, 3 חודשים על ידי .

בעניין: סליחות לפני 12 שנים, 3 חודשים #16442

  • מתנת-הנקיון
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אל תתן לעבר שלך להרוס את עתידך.
  • הודעות: 2033
אצלי זה קורה (במינון מוגבר ביותר) דווקא באיזור סליחות.
האם אין לי יראת שמים? ברור שיש לי. אחרת לא הייתי צדיק גמור  ;D

(ואולי יותר מדוייק היה להגיד: "אחרת לא הייתי צדיק אלא גמור? )
משתדל לזכור:
שהנקיון הוא מתנה
שלא מקבלים אותה בחינם
שדרושה עבודה רצינית עקבית וממושכת לזכות בה
שהיא מגיעה ללא חומר משמר
שצריך להמשיך בעבודה ע"מ לשמרה
"שיהא עסק זה לי לרפואה שלימה"
זכני, אלוקי, ל"מתנת-הנקיון"
נקי ברחמיו המרובים, לא בכחי, מאז יום ה לפרשת לך לך ו' מרחשוון ה'תשע"ד 10 אוקטובר 2013

בעניין: סליחות לפני 12 שנים, 3 חודשים #16448

  • נתן במתנה
  • רצף ניקיון נוכחי: 1823 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1001
לבסד - החשבון שעשיתי נקב את נפשי כמו סכין. זה נכון שעשיתי צעד ראשון ואני יודע מה הפסדתי ומה 'הרווחתי'. אבל לפעמים כשמעמידים את זה כתוב ככה. בעבר, בעיתות מצוקה אני מתפלל את תפילתו של יעקב לפני שפגש את עשיו - הצילני נא מידו, פן יבוא והיכני אם על בנים. כיום אני מעדיף את תפילת השלווה, אבל זה בגלל שאני הרבה יותר מודע לכך שהבעיה היא 'אצלי'.
תודה על השיקוף הנוקב.
נתן
אבא אוהב העלה אותי לרכבת ההחלמה בכ אדר תשע"ב, היום בו הפנמתי שהתאווה היא חלק ממני, והיא תשאר כזו עד ליומי האחרון, ופניתי לעזרה.
סיפורי האישי
  • עמוד:
  • 1
זמן ליצירת דף: 0.73 שניות

Are you sure?

כן