גם אני חשבתי כמו תת לחץ בתחילה, ולכן בתחילה שגיליתי שאני מתמכר לאינטרנט ניתקתי את המחשב שלא אוכל להתחבר, אבל מה שקרה אחרי תקופה קצרה, הרגשתי שאני משתגע ומחפש באופן נואש את האינטרנט בדרכים שונות ומשונות, מה שגרם לי לחזור לזה יותר חזק.
זה נכון שהרצוי ביותר לסגור את האינטרנט ואת המחשב לגמרי, אבל א. לפעמים אי אפשר כמו שכבר הזכירו. ב. אי אפשר לפתור התמכרות ב"זבנג וגמרנו"! זו טעות של המון מחנכים, או ליתר דיוק: חכמים בעיניהם שמנסים לחנך, את אחרים או את עצמם.
צריך לעשות הכל בחכמה ולא בבת אחת. אמנם צריך להזהר שלא להשאר תמיד במצב סטטי ולא להתקדם כי זה עצמו סיבה לנפילה שוב, כידוע מביאור הגר"א על הכתוב אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה, וזה תירוץ ידוע של היצה"ר שלא להתקדם בתואנה ש"אתה עוד לא מספיק חזק עד כדי כך", "לאט אבל בטוח", וכדו'. אבל מאידך גיסא גם בבת אחת אי אפשר, כמו שאם תשבור את הבקבוק וודקה לאלכוהוליסט הוא לא יגמל אלא יקנה חדש וישתה יותר הרבה בדווקא כדי להוכיח לך שלא הצלחת, וכדו' בכל התמכרות.
הפתרון צריך להיות מאידך למנוע מה שאפשר, כדוגמת דברים אסורים שזה וודאי צריך להפסיק מיד, וגם באינטרנט ובמחשב להפחית לפי כוחות הבנ"א, ואמנם באמת יש לבנ"א כוחות יותר ממה שהוא חושב, אבל צריך להיות משוכנע בזה, ואם הוא מרגיש שמעמיסים עליו (או הוא מעמיס על עצמו) יותר ממה שהוא יכול הוא יפרוק את זה במוקדם או במאוחר (בדרך כלל במוקדם) וכדי להתפרק הוא יחתוך לכיוון השני ביתר שאת וביתר עז.
ובמקביל להפסקה כמה שאפשר מה שהכי חשוב זה לעסוק במשהו אחר שייתן את הסיפוק שנדרש לבנ"א שבשביל זה הוא התמכר, כי התמכרות היא לא סיבה אלא תוצאה, כמו אלכוהוליסט שבדרך כלל זה לא מהטעם של המשקה אלא כבריחה מהחיים, "להטביע את יגונו בטיפה המרה", כך בדיוק בכל התמכרות אחרת הסיבה היא "בריחה", שאדם לא טוב לו בחיים מאיזושהי סיבה והוא מנסה לברוח אל עולם ורוד יותר. לכן הכי הכי חשוב מכל שלבי הגמילה (לעניות דעתי) להיות עסוק במשהו שייתן סיפוק ועונג וזה ייתן סיבה שלא יהיה לבנ"א משיכה פנימית לחזור להתמכרותו, כי בלי זה אי אפשר, והסיבה לזה היות שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולא בתענוגות גשמיים אלא רוחניים כמו שהמסילת ישרים בפ"א מביא מהמדרש "וגם הנפש לא תמלא" אפילו אתה נותן לה כל מעדני עולם אינם שווים לה, לפי שהיא מן העליונים, ולכן אם אין לאדם עונג בחייו ממילא הנפש שלו מחפשת עונג אחר, וזה יכול להתבטאות בכל מיני הנאות ותאוות שונות ומשונות.
וכשתמצי לומר, זה מה שכתב הרמב"ם הידוע (סוף הלכות איסורי ביאה, פרק כ"ב הלכה י"ט): יתרה מכל זאת אמרו, יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה, וירחיב דעתו בחכמה - שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה, ובחכמה הוא אומר "איילת אהבים, ויעלת חן, דדיה ירווך בכל עת, באהבתה תשגה תמיד".
לצטט את הדברים רק לשם הציטוט!!!!
סיכמת/אמרת הכל. כל מילה שלי מיותרת.
(עכשיו אם אצטרך אדע איפה למצוא את הכל כתוב כמו שכתבת)