שלום ליוסף הצדיק, וברוך הבא.
אשתדל לענות לך על מה שאוכל:
1.שנים רבות התייחסתי אל המעשים שעשיתי כאל חטא. הייתי מעניש את עצמי, סוטר לעצמי ועוד כהנה וכהנה. ההתייחסות הזו לא עזרה לי להפסיק - להפך, היא גרמה לי רק להידרדר יותר.
כעת, אני מתייחס למעשים אלו כאל התמכרות. משתדל להפנים שאני לא אשם, ושאין לי זכות בחירה בעניין זה. בזכות זה אני נקי כרגע רק להיום 29 יום. נכון זה מעט אבל בשבילי זה הרבה מאוד.
כתבת שאתה מסכים שזה התמכרות, כלומר - לא תלוי בנו. האם היית מעניש חולה אפילפסיה על שבמהלך התקף היכה את חברו? האם הוא צריך לחזור על כך בתשובה?
יכול להיות שיש מקום גם להתייחסות כחטא ולעשיית תשובה. כרגע אני בשלב של 'עזיבת החטא'. ההכרה בהתמכרות היא הדרך הטובה ביותר עבורי לעשות זאת. ביום שארגיש שאני כבר מתנהל בצורה נכונה, אולי אוכל להתייצב מול הפן ה'חטאי' שבמעשי ולעשות עליו תשובה.
2. כעת, לאחר שסיכמנו שמדובר בהתמכרות, מה הקשר של התורה לכאן? הרי התמכרות היא מחלה, וחולה צריך לפנות לרופאים - "ניתנה רשות לרופא לרפאות". נכון, כמו כל רופא כדאי שיהיה הרופא ירא שמיים, ע"מ שלא יתקייים בו "טוב שברופאים לגיהנם" (עיין רש"י במקום - קידושין פב.) ובהחלט אפשר לומר על מחברי התכנית שהם היו קשורים עם ה' יתברך.
נכון, כדאי להכשיר רבנים שיעסקו בזה, כמו שכדאי להכשיר רבנים שיתעסקו בפסיכולוגיה, ברפואה, ברוקחות, במכונאות ועוד. אם כל אנשי המקצוע היו יודעי תורה ויראי שמיים עולמנו היה נראה אחרת. לצערנו המצב אינו כזה, ואנחנו מסתפקים במה שיש.
הערת אגב: רבים מההולכים בדרך הצעדים שיתפו את רבניהם ב'חטאיהם' לפני שהבינו שמדובר בהתמכרות. חלק מן הרבנים ניסה לעזור ולתמוך, אך אף אחד לא הצליח לצאת ולהפסיק כתוצאה מהפנייה לרבנים.
3. השאלה מה אתה מתכוון כשאתה כותב 'לצאת'.
אם אתה מצפה לעולם חסר תאווה וחסר התמודדות - זהו עולם המלאכים.
אכן, ע"פ התכנית אפשר להגיע לשנים רבות טובות ונקיות מתוך חיבור לה' יתברך. בלי לחטוא שוב לעולם.
הכל תלוי במוכנות לצעוד.
4. ישנו באתר שאלון בן 20 סעיפים העוזר לך להגדיר את עצמך.
בסופו של דבר, העניין הוא כנות עם עצמך - האם אתה עושה דבר שאתה לא רוצה לעשות? אתה לא מסוגל להפסיק? אתה במצב של חוסר שליטה?
אותי לימדו שאצל המכורים התאווה והנפילות באות למלא צרכים אחרים שלא קשורים יחסית לתאווה.
יש אנשים שכאשר הם מוטרדים הם אוכלים. הם לא אוכלים ע"מ לספק את תחושת הרעב, אלא ע"מ להתמלא במשמעות.
אני יודע שחסר לי משהו באישיות, אני תמיד מתייחס אל עצמי בביקורתיות. אף פעם לא מקבל את עצמי. כשאני שונא את עצמי במיוחד אני בורח מעצמי אל התאווה - היא מרגיעה אותי.
לפני אחת עשרה שנים היה לי וויכוח תיאורטי עם חבר:
האם אדם הנמצא בתוך כלא נעול והמפתח בידו, אולם הוא אינו מעיז לפתוח את התא, לא מסוגל. האם הוא נחשב כלוא?
לקח לי הרבה שנים להבין שאותו אדם נחשב כלוא.
5. אכן, הפורום מתאים גם לדיבורים ועצות על עניינים פרקטיים - כיצד לא ליפול.
הפורום הוא כמו בית בשבילנו, מקום בו מקבלים אותנו כמו שאנחנו, בלי ביקורת ומתוך אהבה, ועוזרים לנו להמשיך הלאה.
אתה מוזמן לשאול ככל העולה על רוחך (תוך שמירה על גבולות הצניעות) ואנו נשתדל לענות, לעזור ולהיעזר.
לסיום, בקשה קטנה:
אם כבר הגעת, אנא עשה לעצמך ולנו טובה גדולה, והישאר.
קשב לנו לראות את כל הנכנסים לפורום, צועקים "הצילו" ונעלמים חזרה אל תהומות הנשייה.
ברוך הבא הביתה.
אוהב,
יהודה