בס"ד

שלום חברים

לא האמנתי שאכתוב בפומבי
אך הנה גם אני כאן

אני כותב עם דמעות בעינים
יש לי בעיה שבשורש היא כשל כולם
אך לא זכור לי שראיתי פה מישהו עם בעיה כשלי
חושבני שהיא יותר קשה משל כולם
מייחל ומצפה שאוכל אעפ"כ להיעזר ולהיגמל

ב"ה אני נשוי עם ילדים
לא אוננתי מימי בידים
עד גיל 20 לא יצא לי זרע אף פעם ולא ידעתי מה זה
לא מגדלות אלא אין לי הנאה מאוננות לבד
לא ראיתי אף פעם פורנו
לא מגדלות אלא פשוט אף פעם לא ראיתי אז אין לי תאוה לזה

הסיפור שלי זה תאוה לבנים
לא לעבירה ח"ו
אלא לראיה
או למישוש
עם נשים יש לי תאוה נורמלית ואני ב"ה משתדל לשמור עיני ומצליח די יפה ב"ה
אבל בנים זה הבעיה שלי
כל זמן שטוהר הפנים עדיין נמצא
כנראה זה נובע מאיזה שהוא משבר חברתי בגיל צעיר
אז מי שיש לו תאוה כזו לנשים
מתרחק ממקומות שמצויים כמטווחי קשת
אבל אני מאן אתרחק
מהבית כנסת?
מכל מקום?
למעשה כל כמה ימים יוצא לי ש"ז בשינה ר"ל
בזמן הטהרה יכולים לעבור כמה שבועות בלי
אך גם אז אני לא מובטח
לפני החתונה עם כי התאויתי אבל חשבתי שכל התאוה הזו פסולה והתרחקתי כמטווחי קשת
אבל בחמש שנים האחרונות התאוה לזה עולה
מה שאני רק מנסה לעשות בענין לא הולך לי
להתרחק מהם מידי
אז בסוף זה מתפוצץ
להתקרב לזה מידי שמרגיע כביכול ואז התאוה כביכול מסופקת ולא יצא זרע
זה יכול לעזור קצת
אבל בסוף הש"ז יוצאת
ללמוד על חומר הדבר לא
רבש"ע
מה עושים?
כמה שאני מתפלל על זה העסק כביכול תקוע
לא שמעתי מימי על מישהו שמתמודד עם בעיה כשלי
ולכן מעולם אבל מעולם לא העזתי לשתף מישהו בבעיה הזו שאני חווה אותה יום יום

סוף סוף מצאתי את המקום המיוחד הזה שאוכל לחלוק את הבעיה שלי
האם יש לי סיכוי להיגמל מזה פעם??? איך??? מתי כבר???

שלום ליהודי הכאוב וברוך הבא
אכן, דמעות בעיניים, קראתי ודמעתי.
אמנם הבעיה שלך קצת שונה, אבל השורש לכולנו הוא משותף (אני באופן אישי סובל מבעיה קצת דומה לשלך אבל לא זה העניין)
ידידי 'סוד הכניעה' נוהג לומר ש"כולנו אוכלים גלידה, כל אחד בטעם אחר".

הבעיה היא לא עם התאווה - הבעיה היא עם מה שגורם לתאווה.  אני בורח לתאווה כי יש לי קושי בחיים ואני לא יודע להתמודד אתו.

כל הכבוד על האומץ לכתוב ולשתף, אתה בדרך הנכונה. אתה מוזמן להסתובב באתר ולהתרשם.

רק בקשה אחת לי אליך:
עשית צעד גדול, אל תיתן לזה להתמסמס.
ישנם רבים שהופיעו בפורום, 'הבליחו' לזמן קצר, ונעלמו.
אנא, הישאר עימנו.

אוהב,
יהודה

שלום חבר יקר,

ראשית כל, ברוך הבא. אכן כפי שיהודה כותב - עשית צעד גדול.

שנית, אני מכיר הרבה חברים שמתמודדים עם בעיה כשלך. באופן אישי נמשכתי לבנים והיו לי פרשיות ארוכות ורבות בנושא הזה.

מה שעבד בשבילי היה שניים:

א. אני עובד בתכנית 12 הצעדים נגד ההתמכרות (לא משנה איזה התמכרות, כנ"ל בדברי יהודה).

ב. עברתי טיפול פסיכולוגי בנושא הזה, דבר שהועיל לי מאוד.

ברוך הבא

תודה רבה על התגובות החמות
ומחזק לראות שיש לי אחים לצרה הפרטית

ליהודה: אלו שהתמסמסו, הם כנראה חבר'ה ששקועים בתאוה

ומתחבטים בין המוסריות לתאוה
אז לפורום הם הגיעו כשהם במוסריות
אבל אלו שבמלחמה יומיומית ולא מצליחים לא נראה לי שיתמסמסו כל כך מהר

האם קבוצה טלפונית תוכל לעזור לי?
ואיך מתחילים בפועל את 12 הצעדים?

קבוצה טלפונית מאד עוזרת!
יש שיחת וועידה של 12 הצעדים בימים שני + שלישי + רביעי + חמישי בשעה 13:30
מספר חיוג לוועידה: 076-599-0030
קוד גישה: 583387#

תתקשר לשם, ויתנו לך את כל האינפורמציה.
בהצלחה חבר!

קבוצה נוספת: אסירות-תודה = מבט חיובי על היום 11:00-11:30 בערב

אותו מס' טל' = אותו קוד גישה

בהצלחה

שלום וברוך הבא,
דבר ראשון יש הרבה מאוד אנשים שמתאווים לגברים.
דבר שני הדרך להתגבר היא פשוט להתרחק מכל מה שנובע מהתאווה כולל מחשבות נגיעות הסתכלות וכל מה שקשור.
זה קשה, אבל זו הדרך להתקדם.
וודאי שיש לך סיכוי להיגמל זה תלוי רק בך פשוט להיות חזקים ויש גם סייעתא דשמיא גדולה.
אני יודע שבפורום פה מדברים בעיקר על דרך הצעדים שאני לא מכיר אבל מכבד מאוד,
אבל אני רוצה להגיד לך שאני הצלחתי בדרך של פשוט מלחמת היצר וגם בעזרת תפילות וזה גם מה שמשמע בספרים הקדושים.
לא אכחד ממך שהדרך ארוכה מאוד אבל יש סיפוק כבר בתחילת הדרך.
ועוד משהו, כל התגברות היא הצלחה כל שעה הצלחה וכל יום הצלחה.
ואם נפלתי קמתי.
עלה והצלח!

בס"ד
ליהודי הכאוב השלום והברכה!
אכן כואב לראות יהודי כאוב...
אך מצד שני לדעת שעוד יהודי מתאמץ בכל ליבו לשמור על טהרה, לשמור על "הברית",
לשמור על שפיות ונורמליות ולא להסכים להגרר אחרי התאווה
זה דבר שמשמח מאוד מאוד...
בעז"ה עוד תראה נפלאות "דברים נפלאים קורים כאן"
בהצלחה רבה מכל הלב!

תודה 'מי אני' על דבריך המעודדים


האם אתה חולק על כל מה שנאמר בפורום שבעצם אנחנו מכורים ואין הדבר בשליטתנו
ובעצם, כל הנושא הזה עדיין לא ברור לי כלל:
מצד אחד נרגעתי מאוד כשראיתי פה את כל מה שנאמר כאן בפורום שאנחנו מכורים ואין לנו כל שליטה
כי בעצם זה אומר שאני לא אשם כביכול
אך מצד שני, האם זהו להפסיק את המלחמה, עד שאצליח בשיטת 12 הצעדים,
זאת אומרת שכשבאה לי תאוה לא להילחם איתה, כי ממילא זה לא בשליטתי, היתכן?

חס ושלום. כאשר אני אומר שאני מכור אין הכוונה שלכן אני נופל כעת בלי הבחנה אלא בדיוק ההיפך.

אדם חולה במחלה קשה, ברור שאין לו שליטה על כך, אבל ברגע שהוא מבין שהוא חולה אז זה דוחף אותו לפעול ולא להיפך. ההבנה שהוא חולה גורמת לו ללכת לרופא ולהתחיל בתהליך הריפוי.

נראה לי שלא כל אחד שמגלה שזו מחלה מנסה באותו הרגע להירפא ממנה אפשר וזה משמש לו ראיה לתחושת האונס שהוא הרגיש בפעמים הקודמות שהוא נפל וגם נותן לו איזה כדור הרגעה מרגשות האשם המכרסמות בו ללא הרף עם כל נפילה 

בהצלחה!
ההמלצה החמה שלי היא להירשם לאימייל היומי! דרך זה תידע איזו עבודה מתאימה לך, לדעתי

תודה, מזדהה עם דבריך
לאור כל הנאמר כאן מתעורר אצלי ספק
אני משער שעד שאבין מה קורה בשיטת 12 הצעדים ועד שיתחיל להשפיע משהו יקח פרק זמן
א"כ עד אז, האם להרפות ידים מהמלחמה כי בלא"ה לא אצליח ורק יוסיף בי תחושות אשם, או שמחובתי להילחם לעשות לכה"פ מה שביכלתי???

אנחנו באותה סירה.
גם אני טרם הספקתי להבין את דרך הצעדים לעומק. עדיין אין לי ספונסור. אבל להגיד שאני מרים ידים? תלוי מה כונתך. אם להרים ידים פירושו לתת לתאווה את דרישתה? חלילה! בשום פנים ואופן לא! אם התכוונת "לפנות לכח גדול ממני" קרי להתפלל לבורא שיסיר ממני את התאווה הזאת כי אני לבד לא יכול עליה ובטוח אפןל הרי שיש בזה הרבה ממה שחז"ל כבר גילו לנו "ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו"