שלום סוקרטס,
אני חושב ששורש הבעיה היא בפשטות, העובדה שלא ברור לך שחוסר בשמירת הברית זה רע. פשוט כך. ולא משנה אם זה במחשבה בדיבור או במעשה.
אתה צריך דבר ראשון להגיע להכרה הזו, ואז גם אם יש לך תאווה לזה אתה אומר לעצמך "אני הולך עכשיו ליפול בדבר רע". כמובן שעדיין היצר הרע גדול ועצום
אבל לפחות בחלק השכל ברור לך מה טוב ומה רע ולא הכל מעורבב. ואז מתחילה המלחמה עם התאווה הפיזית וכל הסיפורים שהיצר הרע מספר לך ש"רק זה ורק זה"
ו"זה מותר" וכו' וכו'.
אני יזכיר מעט מה שכתוב בספה"ק למה זה רע.
דבר ראשון, זה הורס את הגוף כך כותב הרמב"ם באריכות וכך אתה יכול לראות במציאות שהגוף גמור אחרי הוצאת ז"ל.
דבר שני, ככל שאדם יותר חוטא בתחום הזה כך הוא פחות יכול להגיע למעלה רוחנית. וזה כולל לימוד כמו שצריך, תפילה, וכו'.
דבר שלישי השכל של האדם נסתם, הוא מבולבל וחסר ישוב הדעת כפי ערך שקיעותו בתאווה.
חוץ מזה מוזכר שזה ממעט את הפרנסה שלום בית ועוד ועוד.
וזה חוץ ממה שכמו בכל תאווה אף פעם לא שבעים... כך שגם מצד עצם התאווה לא גומרים.
זהו, אחרי שיהיה לך ברור שזה רע לגמרי (באופן האסור) תוכל להתחיל להתגבר על זה.
בהצלחה...