אחרי קצת יותר ממאה ימים של עליות ונפילות בטבלת 90 יום, (השיא הרצוף היה בערך 25 ימים) אני מתחיל לכתוב גם בפורום. אני יודע שאנשים כאן אומרים ש-12 הצעדים זה העניין, אבל לא מסוגל לכך כרגע. מקווה לקבל את התמיכה מכאן.
בכל אופן, בשנות השלושים, נשוי ואבא, וקצת תקוע בעניין הזה של גלישה באתרי פורנו. מרגיש בהחלט אבדן שליטה (שלב 1), וכבר כמעט מוכן לתת לכוח עליון יותר את המושכות (שלב 2, נראה לי). ממה שקראתי כאן, רק כשמרגישים את שיא הכאב אז מוכנים ללכת על זה עד הסוף. אנילא מרגיש את שיא הכאב, ולא משתף כמעט בכלל (נהנה לשמור סודות). אשתי יודעת עלי בגדול, אבל אחרי הפעם ההיא ש"נתפסתי" הבטחתי וכולי, ומאז חזרתי לסורי.
מפריע לי בעבודה, בלימודים, במה שלא יהיה. ברור לי שזה יושב על הרבה דברים שצריך לטפל בהם בתוך הנפש, וגם יודע מהם פחות או יותר. אבל קשה לי נורא להיחשף לשתף ולצלול עמוק לתוך המים של התיקון. אולי צריך לחטוף עוד כמה מכות בדרך. ובינתיים ממשיך מחדש בטבלה בכל פעם, גם אם נופל.

ברוך הבא חבר יקר.
אני מאוד מזדהה עם התיאור שלך.
גם אצלי אשתי ידעה בגדול, גם לי היה מאוד קשה לדבר.
ניכר מהצמצום בכתיבה שלך שגם לכתוב את מה שכתבת דרש ממך הרבה 'דם יזע ודמעות'.
אני מקווה שתישאר איתנו, תשתף מהעולם שלך, תעזור ותיעזר.
אתה יודע, אחד הדברים שהכי דוחפים אותנו לתוך ההתמכרות - זו ההתמכרות עצמה. הבדידות. התחושה שאף אחד אבל אף אחד לא מבין עד כמה גרוע אני.
היאוש
אז זהו, אנחנו יודעים כמה גרוע אתה, אתה גרוע לא יותר ואולי פחות - מאיתנו.
ולמרות זאת, ויש אפילו שמוסיפים - ובגלל זאת
אנחנו אוהבים אותך
מקווים שתישאר איתנו.
ואולי, תצטרף לקבוצה הטלפונית, אם תרצה, לפחות בתור שוןמע. אני בכל מקרה, אשמח לשמוע את קולך.
נתן

שלום לך חבר יקר
אם הצלחת להגיע לשמירה לא קצרה כזו אני בטוח שאתה יכול להצליח יותר
גם אני חדש פה ועדיין בתחילת הדרך של עניין ה-12 צעדים אבל הפורום והקבוצות הטלפונית (בינתיים אני רק מקשיב) גם מאוד מועילות אולי תשתתף יותר בפורום ובקבוצות וזה יעזור לך להתקדם.
תנסה גם למצוא חבר למייל או לפון בצורה אנונימית זה מאוד יכול לעזור
שיהיה בהצלחה לכולנו

ברוך הבא חבר יקר.

שים לב לתווית המוצמדת למחלתינו. "לשמור במקום חשוך. עדיף בהקפאה. רגיש לאור. נמס בחום" המחלה אלרגית בצורה יוצאת-דופן לחשיפה.

בהצלחה

איזה מתוקים כולם. באמת. הלוואי שנזכה לקבלה הזו ולאוירה הפתוחה והמרה בטחון שיש כאן גם שם בחוץ.
אצלי המלחמה ממשיכה.
היום הייתי ממש ממש קרוב ליפול ומכיוון שהוא עוד לא נגמר (היום) אהיה זהיר בדבריי..
שוב אחת מאותן בודדות (שצריכה תוכנית בעצמה - אגב, מישהו יודע לאן להפנות נשים?)התקשרה.
רק עזרתו יתברך עצרה מהרגליים האלה, שכבר עשו את הדרך הזו הרבה פעמים בריצה, לברוח לבית המדרש ומשם לעוד תעסוקה עד עייפות ותשישות והגעה לפורום.
בין לבין תפילה ובקשה, מלחמה.
חלק מכם התחילו תוכנית 12 צעדים, אשמח לשמוע קצת פרטים על התוכן ואיך בדיוק הגעתם לשם ובמה זה תורם לכם מעבר לפורום.
בינתיים עושה את מאבקי ע"י לימוד תפילה, הסחת דעת, ביקורים כאן והתחזקות מהחיזוק היומי הנהדר.
אני חייב לומר שהשבועות האחרונים שאני נקי בהם ומשתדל בהם כמו שלא עשיתי מזה זמן רב מחזקים אותי מאד פיזית ומנטלית. אני ישן יותר טוב ומרגיש שאולי גם יש לי סיכוי יום אחד להרגיש מספיק טוב עם עצמי כדי להתחתן.
מאחל לכולנו המשך החלמה מהנה

sokrates כתב on 27 נוב' 2012 21:35:

שמור-עיניך. יש להם גם קבוצות-נשים. שתשלח אימייל ליחזקאל להדרכה נוספת

ברוך הבא!
כמו שאמרו כאן אני ממליץ לך לשמוע בקבוצות הטלפוניות, לי זה עזר הרבה בהתחלה
בהצלחה

אהלן.
כמו שאמרתי, התחלתי מחדש לפני כמה ימים. אתמול בערב סתם היתה לי נפילה, אפילו לא באמת רציתי את זה, רק שיחה מיותרת שהובילה לזה. לא מרגיש אפילו רע יותר מדי עם עצמי, רק פספוס.
שאלה כללית: אחרי שניסיתי כמה פעמים לעבור כל יום בפני עצמו ברישום בטבלה, חשבתי שאולי עדיף לצבור כמה ימים נקיים, ולדווח על הנפילה רק אחרי שאוכל כבר להיכנס מחדש לטבלה. בכלל, נראה לי שאם אכנס לכאן כל יום לראות את ההתקדמות שלי זה רק יתסכל (קצת כמו לפתוח כל הזמן את התנור לראות אם העוגה מוכנה. היא יוצאת ככה שטוחה וקשה לגמרי  ).
אז נראה לי שאכנס לכאן שוב בעזרת ה ביום ראשון בבוקר, אחרי שצברתי כבר מסזפיק ימים נקיים להיכנס ישר לטבלה, בלי לראות את האפס הזה מחדש בפרופיל האישי. לא כיף.
ובינתיים - הרבה תעסוקה, קצת ריצות בערב, והעיקר לא להשתעמם. ילדים, משפחה, נסיעות לעבודה וחזרה - יש מסבפיק מה לעשות, לא? והרבה תפילות, כמובן.
תודה לכל מי שהגיב על קבלת הפנים החמה בפורום. אשמח לקבל עוד חיזוקים חיוביים ועצות טובות. חיממתם לי את הלב.

guni אני נכנס כדי להקדים תרופה למחלה (אע"פ שכבר חולה), כלומר רואה באתר ובדיבורים כאן סוג של תרופה מונעת.
אני בטוח שיש דיבורים שמחזקים אותנו במובן של לכתחילה להתרחק מהתאווה. אז נכון שזה לא פותר הכל כליל אבל אני משוכנע שעוד הבנה ועוד פרספקטיבה על למה לא כדאי לפנות אל התאווה ולמה כדאי לוותר עליה למרות שכ"כ רגילים להתנחם בה, כל אלה אותי בכל אופן מחזקים. אבל כמובן שכל אחד צריך למצוא את דרכו שלו.

לי אישית, כשתכננתי מראש כמה ימים אני יחזיק ביום פלוני, משום-מה זה התאפס לי. היום אני יודע כמה אני עכשיו. לא עוד דקה.

בהצלחה.