שלום לכל החברים הנפלאים.
לאחר מספר תגובות שלי בפורומים השונים, אציג את עצמי.
הדחף שלי הוא פשוט להסתתר מאחורי כשרון כתיבה ולכסות על המצב העכשווי שלי. בעצת הספונסר ובאומץ שקיבלתי מאלוקים, אני כותב את זה.
אז ככה, אני נקי שלשה ימים. זה לא מובן מאליו בכלל. זה נס!
חבר'ה! זה בזכותכם!
בזכות החמימות פה בפורום, בזכות הכנו והנכונות. גם בזכות הכאב של אלה שעדיין - כמוני - קרובים במידה זו או אחרת לשימוש.
למה זה נס שאני נקי?
כי השימוש שלי הוא בעיקר מול אינטרנט - פורנו וצ'טים.
בשבועיים האחרונים חזרתי להשתמש אחרי חודש נקיות. כשהתחלתי לקרוא ולכתוב בפורום, יצא לי החשק להשתמש. אני עדיין עם אינטרנט פתוח, אך לא נכנסתי "לשם" שלשה ימים! נס!
אני יודע שאין ביטוח לאף אחד. אבל כרגע, אתם נותנים כח ועצמה כנגד התאוה.
אז, תודה.
ותודה לאלוקים על האומץ.
אמשיך לסיפור שלי.
אני חרדי, בשנות השלשים המוקדמות, נשוי +.
בגיל צעיר גיליתי את האוננות שהפכה למקור הנאה פרטי ביני לבין עצמי. בבי"ס היו "משחקים" בין הילדים, ונמשך גם לישיבה. מדי פעם היה גם מעט פורנו.
חשבתי שהנישואין יפתרו חלק מהבעיה, אך לאחר שהכנסתי מחשב הביתה, המחלה הדרדרה וגיליתי גם את הצ'טים. היו לי כמה קשרים שסחטו אותי רגשית והיה לי גם מקרה של מספר ימי נתק רגשי מהסביבה כמוהם לא חוויתי בחיי.
אשתי גילתה מדי פעם על הפורנו והצ'טים, כמובן שהיו הבטחות, ועוד יותר מובן שלא הצלחתי לעמוד בהן.
כשאשתי ראתה שההדרדרות בלתי נסבלת ובלתי מתקבלת על הדעת, פנינו לעזרה, ובעקבות כך הגעתי לקבוצות של SA.
אני בתכנית כ-3 שנים.
מעט לאחר שנכנסתי, לקחתי ספונסר ועליתי על דרך. די התקדמתי בצעדים ובתקופת נקיות של יותר משנה. הרגשתי טוב, עשיתי עבודות שונות של שירות, והרגשתי את הקבלה והחום של החברים. עד שנתקעתי בצעד 9 - בשבילי הקשה עד אז - לשבור את חומת האגו.
אז התחילו המעידות ולאחר כמה חודשים נפלתי לגמרי.
מאז - לפני כשנה וחצי - אני בנפילות. נקי חודש, חודשיים ואפילו שלש. ושוב נופל. לפני כשנה לקחתי פסק זמן ממחשב בכלל. זה החזיק חודשייים ובסופם... שוב שימוש.
גם הנפילה האחרונה היתה לאחר חודש ניתוק ממחשב, אבל בלי תחזוקה של הכניעה. כבר חיכיתי לסוף החודש בשביל להשתמש שוב.
אני יודע שיש הרבה תקוה בתכנית. ידיעה מעצמי. לא מאחרים.
בתחילת דרכי, אמר לי הספונסר דאז: "תגיע למקומות, שלא רק שלא חשבת להגיע אליהם, אלא שלא ידעת שהם בכלל קיימים". באותו הזמן זלזלתי בזה, חשבתי שהוא סתם מנסה לשכנע אותי.
אבל זו היתה אמת לאמיתה! מהחויה שלי עצמי!
הגעתי למקומות שלא חשבתי שהם קיימים בכלל!
שלווה בבית בזמני לחץ ועומס. רגעי כנות אמיצה מול אשתי. טיול פשוט ומשחק עם הילדים. רגעים של שלווה בלי להתחכך עם הבוס. חיבור מדהים ומרגש לאלוקים.
הבעיה היתה שלא תחזקתי את הקשר עם אלוקים ועם אחרים. חזרתי לאט לאט לבדידות, לטינות, לפחדים, להתכנס בתוך עצמי.
הדרך הכי מוכרת לי לצאת מהפלונטר של עצמי היא כמובן - תאוה.
במעגל הקסמים הזה אני נמצא שנה וחצי. בא והולך.
אסירות תודה לאלוקים על התמיכה הקבלה והסבלנות של החברים בקבוצות, ובמיוחד על אלו שקרובים אלי ביותר.
מקוה לשמור על הכח שאלוקים שלח לי דרככם, ולהמשיך בדרך.
ביחד אתכם (עד כמה שיתאפשר לי).
אוהב אתכם,
נחוםתקום.
